סקירה על Artists in Crime מאת Ngaio Marsh, תעלומת תור הזהב בבית אמנים, עם רודריק אליין ואגתה טרוי, שמציעה זירה מרתקת אך מתעכבת יותר מדי לפני שהרצח באמת מתחיל לעבוד.
במערכה השלישית של ריצ'רד השלישי, שייקספיר מראה איך הפיכה נעשית חוקית, איך רצח הופך להגנה על המדינה, ואיך שתיקה ציבורית הופכת ללגיטימציה. זה הרגע שבו ריצ'רד לא כובש רק את הכתר. הוא כובש את הנרטיב.
אנרי דושמן וצלליו מאת עמנואל בוב הוא ספר קטן, מדויק ומריר על בני אדם שמבקשים שיראו אותם, אך שוב ושוב מתכווצים מול אדישות, רחמים, אשמה או אהבה שאינה יודעת להעדיף. בוב כותב את האומללות לא כסערה גדולה, אלא כאקלים קבוע: משהו שחיים בתוכו עד שהוא נעשה רהיט בחדר.
Whose Body? הוא ספר בכורה מרשים מפני שדורותי ל. סיירס מבינה כבר כאן שחידת רצח לבדה אינה מספיקה. בתוך תעלומה כפולה ואלגנטית היא מכניסה ללורד פיטר ווימזי הלם קרב, אירוניה מעמדית ולכלוך תרבותי, ומראה שהפשע אינו קורה בוואקום והבלש אינו מכונה לפתרון חידות.
פיתולים בוואדי מגיע עם חומר טעון באמת, עין חוד, זיכרון של מקום, עקירה, סוד משפחתי, שב"כ וסכסוך ישראלי־פלסטיני. הבעיה היא שכל זה לא מתלכד לרומן בעל צורה, אלא נערם לעומס שאין לו מרכז כובד. במקום מתח, תנועה ועומק, מתקבל ספר שקורס תחת המשקל של עצמו.
Weekend at Thrackley הוא ספר ביכורים משנת 1934, שמתחיל כמו תעלומת אחוזה בריטית קלאסית, עם מארח מסתורי ואורחים חשודים, ואז מחליט לדהור אל מחוזות של טירוף כמעט תיאטרלי. התוצאה מופרכת, קלילה ומהנה מאוד.
פלישת הים של ז'ול ורן הוא רומן מאוחר, מהיר ומריר, שבו תוכנית צרפתית להפוך חלק מן הסהרה לים פנימי נחשפת לא כהישג הנדסי אלא כאלימות גיאוגרפית וקולוניאלית. זהו ספר חד על מפה, כוח, טבע והיבריס אירופי שאינו יודע לקרוא את העולם שהוא מבקש לעצב.
הפרולוג של צ'וסר איננו רק מצעד דמויות צבעוני, אלא דיוקן של עולם שמאבד בהדרגה את האמת שלו. מן האצולה אל הכנסייה ומן הכנסייה אל השוק, אידיאלים מתחלפים במופע, מופע בכסף, וכסף בחוב.
🛑 תחנת ביניים: מסע של התרוקנות או, לאן נעלמו האידיאלים Read Post »
Death of Anton הוא בלש תור זהב מהיר, חכם ורענן, שמנצל את זירת הקרקס לא רק כקוריוז אלא כמערכת חברתית אכזרית של הופעה, פחד ותחרות. מה שנראה בתחילה כתאונה עם טיגריסים מתגלה כרצח שנולד מתוך קהילה סגורה ורעבה לכסף.
פרקי מכונות מבקש לתאר אדם שנדחס לתוך עולם מכני, קר ושבור, אך החזרתיות המבנית שלו שוחקת את הקריאה עד שחדל להרגיש כמו מהלך ספרותי חי. במקום מורכבות ומתח, נשארת נוסחה שחוזרת על עצמה עד שהיא מתרוקנת.
שכול וכשלון וזומבים מחזיר את ברנר אל לב אפוקליפסת תרפ״א כדי להוכיח שהאדם החדש לא נכשל, אלא הצליח בצורתו המפלצתית ביותר. אמיר חרש כותב כאן רומן חד, אכזרי ואינטליגנטי על לאום, צבא, גאולה וספרות, שבו הפגח הוא לא גימיק אלא פסק דין מוסרי.
הכרך הכפול של ג'ון בוד מציג פער חד בין שני ספרים. Death in White Pyjamas נהנה מתפאורת תיאטרון טובה אך מתפזר מרוב מניעים ודמויות, בעוד Death Knows No Calendar מציע תעלומה חדה, לוגית ומהודקת שמצדיקה כמעט לבדה את קיומו של הכרך.
Death in White Pyjamas / Death Knows No Calendar/ John Bude Read Post »
