1984 הוא רומן על השמדת האפשרות לדעת. ג׳ורג׳ אורוול מתאר משטר שאינו מסתפק בציות, אלא מוחק את העבר, מצמצם את השפה ושובר את האדם עד שגרסת השלטון נעשית גם האמת שבתוכו.
"חלום עולם הפוך" הוא לא רומן, הוא סדק. ספר שמפרק את השפה כדי לחשוף את מה שהספרות הישראלית כבר זמן מה מפחדת להודות בו: שיש גבול דק בין עומק לבין אלימות אסתטית. זהו מסע לתוך תודעה מתפוררת, אך גם כתב אישום על ספרות שמבלבלת פירוק עם גדולת רוח ומותירה את הקורא מחוץ למשחק. זה ספר מרשים, אכזרי, חכם ומתסכל. ובעיקר, הוא שואל שאלה שלא נעים לענות עליה: למי ספרות ישראלית כותבת היום, ומה היא שכחה בדרך.
תפילה לבובי הוא ספר כואב ולא נוח, שמבקש לספר סיפור של אם ובנה, אך בסופו של דבר חושף בעיקר את החלל שביניהם. זהו מסמך על בדידות, על כוונות טובות שמחמיצות אדם חי, ועל האופן שבו נרטיב של גאולה מאוחרת אינו מצליח להשיב את מה שאבד. הקריאה מותירה שאלה מטרידה אחת: לא למה בובי מת, אלא למה לא היה מי שיישב לידו כשעוד היה חי.
