המקום לאוהבי ספרים
ביקורות ספרות בניחוח אישי. מבט חופשי על ספרים, רגשות ורגעים. כאן הקריאה לא נגמרת במילים, היא מתחילה בהן.
מתחילים מכאן
אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן, הנה ארבע טעימות שמראות מה אני עושה לספרים, ומה ספרים עושים לי.
🖋️ המומלצים האישיים שלי
כמה פוסטים שבחרתי בקפידה כי לפעמים שווה לעצור ולחפור לעומק. לא בהכרח הפופולריים ביותר, אבל הכי אני.
הביתה הלוך חזור/ אילה דקל
מסע בין מצרים של פעם לישראל של היום, בין סודות משפחתיים לזהות שנבנית מתשובה ושבר.
רומן יפהפה עם לב ועם נפש, שגם מצליח וגם מפספס.
היסטוריה בוערת, סיפור מסגרת פחות.
משחק ידידות/ סילביה הרמון
משחק ידידות הספר הראשון בדואט בלו, הוא ספר רומנטי מתוק שעוסק באהבה, גילוי עצמי, חברוּת עמוקה ומשמעותה של משפחה. הסיפור עוקב אחר קלי ובלו—שני חברי ילדות שגדלו כמעט כמו אחים …
משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם/ דיוויד פוסטר וואלאס
קראתי את הספר אי אז בשנת 2012 כשתורגם לעברית. לצערי, חלק מהסקירות שלי מהשנים האבודות, אותן אני מכנה "תור הקמבריון", אותן שנות חסד שבהן ניהלתי את הסקירות שלי…
חרשתא/ יהודית קגן
שדים שמדברים ארמית, ליליות שמבקשות דין וחשבון, בת שירות שמגלה שיש לה כוח עתיק בידיים ופולקלור יהודי שהופך לאקשן מודרני. "חרשתא" הוא לא עוד פנטזיה. הוא התעוררות.
מי שמחפש ספר שמפוצץ את המוח ואת ההלכה באותה נשימה זה בשבילכם.
🧭 בחרו מסלול
דפים נבחרים שמרכזים פרויקטים וז׳אנרים. התחלה קצרה, בלי ללכת לאיבוד.
👑 שושלות אנגליה
פלנטג’נט, יורק, טיודור. היסטוריה ככוח, לא כתפאורה.
🎭 שקספריאנה
איך מחזה כותב תעמולה, ומוכר אותה כ״אמת״.
🐝 דבורים בספרות ובתרבות
סמל, עבודה, קהילה. ומה אנחנו משליכים עליהן.
🕵️ פשע אמיתי
לא פטיש של דם. מנגנונים, אשמה, וזיכרון ציבורי.
🏆 ספרים זוכי פרסים
פרסים הם מסנן. לפעמים חכם, לפעמים פוליטי.
🧩 מודרנה
שפה, תודעה, שברים. ספרות שלא באה לנחם.
📢 פוסטים אחרונים
🧮 הסוחר: הכלכלה ככת, אשראי כאמונה
כשהאביר נלחם בכבוד והנזיר מכר גאולה, הסוחר כבר מכר אמון.
לא סחורה, לא אמת. אשראי.
צ’וסר מזהה מוקדם את הדת החדשה: תדמית במקום זהות, חוב במקום הון, ושכנוע במקום חרב.
מי שמאמין לא מפחד? כשהנחמה הופכת למשמעת
הנשמה חוזרת לתרבות הישראלית דרך הפופ האמוני, וזה לא בהכרח רע. השאלה היא מתי עוגן נהיה פטור, ומתי השפה מתחילה לארגן כישלון מחדש כסיפור ניצחון.
When Ivy Met Mr. Holiday/ Jennifer Peel
אוסקר וויילד טעה, ג'ניפר פיל צודקת, ואייבי היא הגיבורה שמוכיחה שגם בתוך קלישאת פייק-דייטינג אפשר למצוא דופק אמיתי. קומדיה רומנטית שמעדיפה חדות על פני סוכר.
הנבל כיצירת אמנות: מערכה ראשונה של ריצ'רד השלישי
מערכה ראשונה של ריצ’רד השלישי: שייקספיר בונה נבל כיצירת אמנות. ארבע תמונות שמראות איך שפה הופכת אמת, וגוף נהפך לטיעון.
📌 שאר הפוסטים
אוצר מילים/ שירי לב-ארי
"אוצר מילים" מבטיח חדרים לאינטימיות, אבל בנוי כמעט כולו ממסדרונות. כשזה עובד, כמו בשיחה עם דויד גרוסמן, השפה הופכת לבית. כשזה נחתך, וזה קורה ברוב הראיונות מהעולם, אלו רק שמות גדולים שתקועים בלוח זמנים צפוף של יח"צ. אלבום דוגמיות יפה, שהמנה העיקרית שלו נגמרת בדיוק כשהטעם מתחיל לעלות.
The Book of Honour/ John Creasey
סיפור קצר שמתחיל במילה אחת שמסגירה את המנגנון כולו: אשראי. אנגלי נותן "מקום" למוכר גלויות מקומי, וקורא לזה כבוד. ואז מגיע הדור הבא ומחליף את השפה. לא כבוד, אלא תועלת; לא חברות, אלא גביית חוב. The Book of Honour מצטיין בלחשוף איך קולוניאליזם מתחפש לנדיבות, ומסתיים רגע לפני שהמטבע נשבר ביד.
רוחות עבר/ חגית בודנקין
כמה אפשר לדחוס לספר אחד עד שהוא מפסיק להיות ספר ומתחיל להיות תיקיית דרופבוקס עם תקלות. רוחות עבר מבטיח מותחן, יומן היסטורי ומיסטיקה, אבל במקום עומק הוא מסתבך עם עצמו. וברגע שהיומן מהמאה ה־16 נשמע כמו פוסט מ־2026, האמון נשבר, והעלילה מתפרקת יפה, בדיוק כמו הכריכה.
When the Cranes Fly South/ Lisa Ridzén
כולנו מספרים לעצמנו שזקנה היא זמן של חסד, אבל "When the Cranes Fly South" חושף את האמת המלוכלכת: זקנה היא זירה מוסרית אכזרית של הפקעת סמכויות. כששפת הטיפול הופכת ל"אלימות היגיינית", והדבר האחרון שמחזיק אותך בחיים נלקח ממך בשם "טובתך", נותרת רק שאלה אחת: למען מי בעצם נשארים החיים האלה?
קוראים לזה חיים/ אמילי מואטי
סקירה על “קוראים לזה חיים” של אמילי מואטי: כשהטראומה היא הדקדוק של החיים, והסיפור מתפתה לתת לקורא הקלה במקום צדק.
This Christmas/ Leeanne Slade
חג מולד בלי נס. זוג אחד, ארבעה הורים, טבעת אחת, והרבה נימוס שמכסה על טרור רגשי. This Christmas זה לא רומן רומנטי, זו בדיקת מאמץ לזוגיות.
ריצ'רד השלישי/ שייקספיר
ריצ’רד השלישי מת פעמיים: בבוסוורת’, ואז על הבמה. פוסט אפס לפרויקט שחופר במכניקה של השקר.
איך לתרגם אהבה/ ענת לוי
שני אנשים עם שבר ושפה שלא מסתדרת עם העולם בונים קרבה כמו תרגום: בניסוי חוזר, בזהירות, בלי מחוות גדולות. ענת לוי כותבת רוך אמיתי, ואז בולמת רגע לפני שהרוך ייבחן עד הסוף.
המיליון הראשון הכי כואב/ אריק צ'רניאק
ביקורת על ספר שמתנהג כמו סטארטאפ בתחילת דרכו: הרבה הבטחות, מעט מוצר, והרבה דיבור מהיר כדי שלא ישאלו שאלות. הכאב של המיליון הראשון לא בכסף, אלא בהעמדות הפנים שבדרך.
The Opposite of Fate/ Amy Tan
The Opposite of Fate מתחיל כמו מתנה, ונגמר כשאלה עקשנית: כמה מהחיים באמת בחרנו, וכמה מהם רק עטפנו בסיפור כדי שנוכל לסבול אותם. בין faith ל־fate, בין כומר לרוחות, בין לוח ווג’י לבקבוק ניקוי שהופך ל“חזון”, טאן מבריקה בדיוק במקום שבו המשפחה ממציאה משמעות כדי לא לקרוס. ואז היא מתחילה להסביר את עצמה למוות.
הבלונדינית שחזרה מן הכפור/ אלי קרטר
ספר ריגול אמור לדעת לבחור: אפור מוסרי או רומנטיקה, פרנויה או פנטזיה. הבלונדינית שחזרה מן הכפור רוצה את הכול, ובעיקר רוצה לשחזר הצלחה, אבל במקום זה הוא נתקע באמצע. יש פתיחה מצוינת עם אזיקים, סכנה וקצב שמבטיח, ואז מתחיל הדימום בין זמנים והספר מתעכב עד שהוא מתעייף מעצמו.
The March of Folly: From Troy to Vietnam/ Barbara W. Tuchman
אנשים מתים לא בגלל 'טעות היסטורית', אלא מפני שמישהו העדיף להיראות חזק, לא למצמץ, ולא להודות בכישלון. הסקירה שלי על 'מצעד האיוולת' של ברברה טוכמן . ספר שמתחיל בטרויה ונגמר בדם וייטנאמי, אבל מדבר עלינו, כאן ועכשיו