שתי השמשות של דדיקה של מגי אוצרי הוא רומן ביכורים מרשים על תמר, בת למשפחת מהגרים מגרוזיה, שסיפורה הפרטי נטוע עמוק בהיסטוריה נשית של דיכוי, השתקה ואלימות. דרך ריבוי קולות ודורות, אוצרי כותבת ספר על הגירה, פטריארכיה, טראומה בין־דורית והאופן שבו נשים עצמן נאלצות לשמר את הסדר שפוגע בהן.
כשקוראים את הספר "שתי השמשות של דדיקה" כמעט ואי אפשר להאמין שמדובר בספר ביכורים של הסופרת המוכשרת מגי אוצרי. הנרטיב, אופן בנייתו והשפה העשירה מייצרים ספר בשל, בוגר ומרתק.
יחד עם זאת, מעשה המרכבה כל כך מורכב שהפגם היחידי שמצאתי בו היא העובדה שבשל האופן שבו נבנית העלילה, הקורא מאבד את האוריינטציה והקשר בין הדמויות. זה לא פגם שהורס את הקריאה, אבל הוא מקשה עליה.
זהו סיפורה של תמר, ששמה מתחוור לקורא רק בפרק האחרון בספר, בת למשפחת מהגרים מגרוזיה (גאורגיה של היום), שהגיעו בשנות ה 80 של המאה ה- 20 לחיפה.
מה צריך לדעת
רומן על בת למשפחת מהגרים מגרוזיה, שהופך מסיפור פרטי של הזנחה והתעללות לסיפור רחב על שושלת נשית, דיכוי ופטריארכיה בתוך המשפחה והעדה.
לקוראים שאוהבים רומנים משפחתיים כבדים, מרובי דמויות וקולות, עם היסטוריה, הגירה וטראומה בין־דורית.
למי שמחפש עלילה פשוטה ומסלול קריאה קל לעקיבה. המבנה המורכב והמעברים בין דמויות וקווים סיפוריים דורשים ריכוז.
מפני שזה ספר שמצליח להפוך כאב פרטי למבנה חברתי שלם, ולהראות איך נשים עצמן נאלצות לשמר את הסדר שמדכא אותן.
השילוב בין סיפור משפחתי קשה מאוד לבין היסטוריה של הגירה, מסורת, מיתוס נשי ושבר בין חלום ארץ ישראל לבין המציאות.
מרוב שכבות, דמויות וקפיצות, הקורא מאבד לעיתים אוריינטציה, והמורכבות המבנית מקשה על האחיזה הרגשית הרציפה.
מערכת יחסיה הכואבת והקשה עם אימא והוריה בכלל נטועה בהיסטוריה משפחתית וההיסטוריה הנשית של בנות העדה הגרוזינית.
תמר סובלת מהזנחה רגשית ופיזית ומהתעללות גופנית ונפשית. היא נולדה כבת לא רצויה לאחר שהרופאה סירבה לבצע לאימא הפלה. לעומתה, אחיה היה האתרוג המשפחתי, ההורים ובמיוחד האם השקיעו בו את מירב מאמציהם למרות או בשל העובדה שהוא מגלה סימנים על הרצף האוטיסטי במקביל להיותו גאון.
תמר מבקשת רק לקבל קצת חום ואהבה ונכשלת פעם אחר פעם עד שבגיל 18 היא מתגייסת מבלי לספר למשפחתה והולכת ללמוד משפטים תוך שבמהלך 10 שנים היא מתנתקת ממשפחתה.
בפרקים שמסופרים מזווית ראיה של דמויות נשיות משפחתיות ואחרות שרלוונטיות לסיפור, והופכות אותו מסיפור פרטי לסיפור קיבוצי של בנות העדה הגרוזינית, הקורא לומד כי תמר היא בת לשושלת נשית בחברה דכאנית פטריאכלית. הקורא גם לומד כיצד הנשים בחברה הזו הפנימו את המסר ומסייעות לשימור הדיכוי לאורך הדורות.
סיפורה של דדיקה, אימא של תמר, לא פחות עצוב וכואב מסיפור בתה. בסיפורה נמהלים קשיי המאבק של היהודים בגרוזיה מול השילטון הרוסי בניסיונם להגר ארצה ולממש את החלום שלהם להגיע לארץ ישראל. חלום נחבט ונשבר הן בגולה והן לאחר שהם מגיעים לארץ ומגלים את הפער שבין הסיפורים למציאות.
הדמויות בספר עוברות סוגים שונים של דכאנות והתעללות החל מהשתקה וכלה באונס, גילוי עריות, לידות של ולדות מעוותים כתוצאה מגילוי העריות, התאבדויות והתעללויות מיניות.
העלילה נעה בין הפרטי לכוללני ויש בו חלקים מיתיים מסיפור האגדה של שותה רוסטוולי שמגבשים את הנרטיב לאחד קוהרנטי. חלומה של בת המלך, תמר, להיות מלך עם סמכויות גבריות ומרידתה באביה לאחר שהוא נכשל ולא עומד בהבטחותיו. דמותה של תמר המלכה היא המודל ולשם שואפות הנשים בנות העדה מה שגובה מהן מחיר אישי כבד כאשר החלום מתנפץ על קיר המציאות העגומה שבה הן מתקיימות.
הספר כולל מספר תיאורים קשים והסיום שלו מפתיע. מומלץ בחום. מגי אוצרי מספרת סיפורים בחסד. אחת הסופרות המצוינות שכותבות היום.
שתי השמשות של דדיקה/ מגי אוצרי
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2015, 240 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.