חודש מאי היפהפה מאת לירן גולוד עוסק בחומרים קשים וחשובים: אנשים עם מוגבלות, רצון להורות, זוגיות פגיעה וגבולות שנפרצים. ככל שהספר מתקדם, המבט שלו נעשה מציצני מדי. ושם, מבחינתי, נגמר המותחן הפסיכולוגי ומתחילה הבחילה.
Murder by Matchlight מאת E.C.R. Lorac נפתח בסצנה נהדרת: לונדון בזמן הבלק־אאוט, חושך, ערפל, גשר בפארק, הבזק קצר של גפרור וגופה שמתגלה כמעט במקרה. הגפרור נדלק יפה. הלהבה, קצת פחות.
כיפה אדומה התחילה כסיפור שמלמד ילדות לפחד מן הזאב, לציית ולהבין שאם משהו קרה להן, כנראה הן דיברו עם הזר הלא נכון. דרך פרו, האחים גרים, אנג׳לה קרטר וג׳זמינה סינינאס, האגדה הזאת השתנתה: הילדה הפסיקה להיות טרף מנומס והתחילה להחזיר מבט. אבל במציאות הפוליטית שלנו, יש מי שהבינו את הלקח הפוך לגמרי.
אנקת גבהים מאת אמילי ברונטה מצוין גם בקריאה שנייה, אולי אפילו יותר. רק אז באמת רואים שזה לא סיפור אהבה גדול, אלא רומן על אובססיה, בעלות והרס. ברונטה לא כתבה פנטזיה רומנטית. היא כתבה ספר פראי, אכזרי ומדויק על מה שקורה כשקוראים לרעל בשם אהבה.
Angel Down מאת Daniel Kraus מתחיל ברעיון חזק: מלחמת העולם הראשונה, שטח ההפקר, חיילים שנשלחים לחלץ פצוע ומגלים מלאך שנפל אל שדה הקרב. זה יכול היה להיות רומן מטלטל על קדושה, אלימות ומה שהמלחמה עושה לאדם.
Sweet Danger מאת מרג׳רי אלינגהם הוא ספר שמבטיח הרפתקה בלשית פרועה: ממלכה בלקנית קטנה, יורשים אבודים, מסמכים סודיים, תחפושות, מרדפים ואלברט קמפיון אחד שאמור לסדר את הכאוס.
ברית הוורדים הוא רומנטזי היסטורי על מלחמות השושנים, מלכת פיות, כוח נשי, נשפים ואנגליה אלטרנטיבית אכזרית.
How 1954 Changed History של Michael Flamm נשמע כמו עוד ניסיון להפוך שנה אקראית למפתח סודי להבנת העולם. אבל פלם עושה משהו חכם יותר: הוא משתמש ב־1954 כמיקרוסקופ. דרך מרילין מונרו וג׳ו דימאג׳יו, אופנהיימר, הפוליו, Brown v. Board of Education, מקארתי, אלביס, הדת והטלוויזיה, הוא מציג את אמריקה כשהיא מתאמנת על העתיד שלה: מסכים, פחד, גזע, ביטחון, סלבריטאות, ומנגנון כמעט מושלם להפוך חרדה קיומית למוצר צריכה.
סקירה על המקדש ודגון מאת הווארד פיליפס לאבקראפט, שני סיפורי אימה קוסמית על ים, זרות, אדישות היקום והפער בין חשיבות תרבותית לבין חוויית קריאה עכשווית.
The Man Who Was Thursday מאת G.K. Chesterton מסוג הספרים שגורמים לקורא לחשוד בעצמו: אולי פספסתי משהו, אולי יש כאן שכבה עמוקה, אולי כל הערפל הזה הוא בעצם גאונות. מה בדיוק צ׳סטרטון עושה עם אנרכיסטים, שוטרים סמויים וימות השבוע?
The Man Who Was Thursday, A Nightmare / G.K. Chesterton Read Post »
מתיר אסורים מאת יאיר מירון הוא ספר על 7 באוקטובר מן המקום שבו האסון הפך לעבודה: חדרים מלאים במסכים, חמ״לים, שו״ן, אוסינט ופיסות מידע שהיה צריך להפוך לקטגוריות לפני שהכאוס בלע הכול.
בין רוברט אופנהיימר ב-1954 לפרשות המקומיות של 2026: איך המדינה לומדת לדבר בשפת הביטחון עד שהשפה עצמה בולעת את המציאות. על היררכיית הכוח הישראלית והרגע שבו הביטחון מפסיק להגן על הציבור ומתחיל להגן על בעלי הכוח מפני אחריות.
הערות שוליים: ביטחון המדינה, או למי מותר לסכן אותו Read Post »
