איך לחסל אהבה מאת קתרין סנטר הוא רומן קליל ומשעשע על מפיקת וידאו, שחיין חילוץ ודימוי גוף. הקריאה נעימה, אך הקשר הרומנטי מתפתח מהר מדי והספר הופך לעיתים לסדנת העצמה במסווה.
Worst Wingman Ever מאת Abby Jimenez היא נובלה רומנטית על כרטיס ולנטיין שהונח על המכונית הלא נכונה והוביל להתכתבות אנונימית. קריאה חמודה ומחממת לב שנשארת ברובה על פני השטח.
גבר אישה ציפור מאת איריס אליה כהן עוקב אחר הקשר בין דליה ליואל לאורך שנים. הספר ממסגר אותו כאהבה גדולה, אך בעיניי זו היקשרות חד-צדדית, שבה אישה אחת חיה את הקשר וגבר אחד רק מבקר בו.
Empire of Pain מאת Patrick Radden Keefe הוא תחקיר חשוב על משפחת סאקלר, פרדו פארמה ואוקסיקונטין. כוחו בעובדות שאסף; חולשתו בהפיכת אחריות אישית לכתב אישום נגד שושלת שלמה.
Tea on Sunday מאת Lettice Cooper הוא ספר בלשי קלאסי על אישה מבוגרת שנמצאת חנוקה בביתה הנעול ושמונה מוזמנים שלכל אחד מהם מניע אפשרי. תעלומה אינטליגנטית, אנושית ובנויה היטב.
The Life of Barbie מאת Emily Aguiló-Pérez בוחן את ברבי כמוצר מסחרי, טקסט מגדרי וסמל תרבותי. קורס חכם על גזע, מעמד, ייצוג, קפיטליזם והיכולת להפוך כל ביקורת לקו מוצרים חדש.
Phantasma של Kaylie Smith הוא הספר הראשון בסדרת Wicked Games, פנטזיה גותית אפלה על אופיליה, נקרומנסרית שנכנסת למשחק קטלני כדי למצוא את אחותה. ההתחלה מבולגנת ואיטית, אבל מרגע שהתחרות מתחילה הספר נעשה קצבי, אכזרי וממכר.
האישה האפורה של אליזבת גסקל היא נובלה קצרה, מדויקת ואפלה על אנה, צעירה שנישאת לאציל ומגלה שהאגדה שאליה נכנסה היא מלכודת. גסקל כותבת גרסה ויקטוריאנית חכמה לאגדת "זקן כחול", שבה האימה האמיתית נמצאת בתוך הבית, הנישואים והזיכרון.
History of Brooklyn של Brian Purnell הוא קורס לא אחיד מבית The Great Courses. במשך חלק גדול ממנו ברוקלין נשמעת יבשה מדי, אבל הפרקים האחרונים על אפליה בדיור, חינוך, מחאה, תרבות וג׳נטריפיקציה הופכים אותה למעבדה חדה של אמריקה עצמה.
אדי, בלה ופלו של אינגה מול הוא ספר ילדים קליל ותמים על ילד, כלבה, חברה לספסל הלימודים ודוד שיוצא לפריז עם עשרה מיליון יורו במזוודה. חביב, צפוי ונעים, עם ילדים וכלבה שמבינים את המצב טוב יותר מהמבוגרים.
Holy Disorders של Edmund Crispin היה אמור להיות תעלומה בלשית שנונה, גותית ומבריקה בכיכובו של Gervase Fen. בפועל, הקריאה הייתה מתסכלת: יותר מדי שכבות, יותר מדי בדיחות פנימיות, ופחות מדי בהירות עלילתית.
המים שבין העולמות, הספר השני בטרילוגיית הלווייתן מבבל של הגר ינאי, מרחיב עולם פנטזיה ישראלי שאפתני ומלא דמיון. יש בו רעיונות יפים על צללים, פחד, התמכרות וזהות, אבל העומס העלילתי והסמלי מונע מהם להתגבש לסיפור חד.
