המטרה מקדשת מאת יריב ענבר הוא מותחן ריגול ישראלי קולח על אולטימטום המאיים לחשוף סוכן בכיר במדינת אויב. העלילה עובדת היטב, אבל הדמויות והדילמה הרגשית נשארות שטוחות מדי.
Single Dad מאת Noelle Adams הוא הספר השלישי בסדרת Milford College. קתרינה ומקס נכנסים לקשר לא מחייב, אך המשיכה המשכנעת ביניהם מובילה לקונפליקט רגשי פשוט מדי שאינו מתאים לגילם.
זה אמצע הלילה מאת ריילי סאגר עוסק באית׳ן, שחברו בילי נעלם מאוהל בילדותם. שלושים שנה אחר כך הוא חוזר לבית ילדותו ולתעלומה שלא נפתרה, אבל הספר מתקשה להפוך אותה למותחן סוחף.
Office Mate מאת Noelle Adams הוא הספר השני בסדרת Milford College. בק החברותית ואוון המופנם נאלצים לחלוק משרד, והפערים ביניהם מובילים לאי־הבנות, למשיכה ולקשר שמעמיק בהדרגה.
A Mind of My Own מאת Kathy Burke הוא ממואר כן ומשעשע על ילדות בעוני, כניסה לעולם המשחק הבריטי וחיים מחוץ לתבנית המקובלת. קאתי בורק מרתקת, אבל הספר נעשה בהמשך כרשימת שמות ואנקדוטות.
איך לחסל אהבה מאת קתרין סנטר הוא רומן קליל ומשעשע על מפיקת וידאו, שחיין חילוץ ודימוי גוף. הקריאה נעימה, אך הקשר הרומנטי מתפתח מהר מדי והספר הופך לעיתים לסדנת העצמה במסווה.
Worst Wingman Ever מאת Abby Jimenez היא נובלה רומנטית על כרטיס ולנטיין שהונח על המכונית הלא נכונה והוביל להתכתבות אנונימית. קריאה חמודה ומחממת לב שנשארת ברובה על פני השטח.
גבר אישה ציפור מאת איריס אליה כהן עוקב אחר הקשר בין דליה ליואל לאורך שנים. הספר ממסגר אותו כאהבה גדולה, אך בעיניי זו היקשרות חד-צדדית, שבה אישה אחת חיה את הקשר וגבר אחד רק מבקר בו.
אדי, בלה ופלו של אינגה מול הוא ספר ילדים קליל ותמים על ילד, כלבה, חברה לספסל הלימודים ודוד שיוצא לפריז עם עשרה מיליון יורו במזוודה. חביב, צפוי ונעים, עם ילדים וכלבה שמבינים את המצב טוב יותר מהמבוגרים.
המים שבין העולמות, הספר השני בטרילוגיית הלווייתן מבבל של הגר ינאי, מרחיב עולם פנטזיה ישראלי שאפתני ומלא דמיון. יש בו רעיונות יפים על צללים, פחד, התמכרות וזהות, אבל העומס העלילתי והסמלי מונע מהם להתגבש לסיפור חד.
סקירה על המקדש ודגון מאת הווארד פיליפס לאבקראפט, שני סיפורי אימה קוסמית על ים, זרות, אדישות היקום והפער בין חשיבות תרבותית לבין חוויית קריאה עכשווית.
עצב הראייה הוא ספר מרשים ולעיתים מבריק על אמנות, חיים, מחלה וראייה, אבל גם טקסט תובעני מדי, חמקמק מדי, ולא תמיד הוגן כלפי קוראיו. ברגעיו הטובים מריה גאינסה מחברת בין יצירה לפצע בכוח נדיר. ברגעיו החלשים הספר נשען על ערפל, מניירה ומיסטיפיקציה פרטית.
