📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
התפללתי לדרקונים דרך עץ/ אדוה ברנד
משפחה נורמטיבית. ילד אחד שמתחיל להישבר.
ומדינה שלמה שנעלמת כשצריך אותה.
ספר שנכנס מתחת לעור, ובעיקר מזכיר לנו שמערכת בריאה זה לא מותרות. זה חמצן.
תיק נעדר/ דרור משעני
זה לא ספר בלשים סטנדרטי. רומן בלשי, במרכזו עומדת דמותו של בלש מלנכולי , אברהם אברהם, פקד במשטרת חולון. הראשון בסידרת ספרים משובחת. חנה שרעבי מגישה תלונה על ….
הדס בקצה הלילה/ גלי מיר-תיבון
ספר הביכורים של הסופרת, הרשים אותי עד עמקי נשמתי לכן כשיצא הספר הנוכחי שלה ניגשתי אליו ביראת הכבוד המגיעה לו כבן שני לאח מוצלח ביותר ….
בריכה עירונית/ אדוה בולה
בריכה עירונית של אדוה בולה הוא קובץ סיפורים חד ומדויק על החיים העירוניים בתל אביב, על זוגיות, קריירה, בדידות ואשליות קטנות שמכסות על חוסר מימוש עמוק. דרך שש דמויות וסיטואציות לא נוחות, בולה בונה ספרות חזקה, אמפתית וחסרת רחמים.
✍️ שאר הפוסטים
חודש מאי היפהפה / לירן גולוד
חודש מאי היפהפה מאת לירן גולוד עוסק בחומרים קשים וחשובים: אנשים עם מוגבלות, רצון להורות, זוגיות פגיעה וגבולות שנפרצים. ככל שהספר מתקדם, המבט שלו נעשה מציצני מדי. ושם, מבחינתי, נגמר המותחן הפסיכולוגי ומתחילה הבחילה.
מתיר אסורים / יאיר מירון
מתיר אסורים מאת יאיר מירון הוא ספר על 7 באוקטובר מן המקום שבו האסון הפך לעבודה: חדרים מלאים במסכים, חמ״לים, שו״ן, אוסינט ופיסות מידע שהיה צריך להפוך לקטגוריות לפני שהכאוס בלע הכול.
קוטקה / תמר מרקוביץ
קוטקה מאת תמר מרקוביץ הוא רומן קצר וחזק על טראומה, זיכרון משפחתי וקלטת ילדות שמחזירה לא ידיעה מלאה, אלא בהלה. זה ספר שמבין שפגיעה אינה מסתיימת באירוע עצמו, אלא נמשכת גם בשפה שניתנת לה אחר כך, בפרשנות, בהכחשה, ובדרך שבה מישהו אחר מקבל רשות להסביר לנפגעת מה קרה לה. מרקוביץ כותבת בצמצום מדויק, בלי רגשנות ובלי מופע לשוני, ודווקא משום כך הספר פוגע עמוק. לא כי הוא מרעיש, אלא כי הוא יודע בדיוק איפה לחתוך.
פיתולים בוואדי/ רותי קולודני־לוי
פיתולים בוואדי מגיע עם חומר טעון באמת, עין חוד, זיכרון של מקום, עקירה, סוד משפחתי, שב"כ וסכסוך ישראלי־פלסטיני. הבעיה היא שכל זה לא מתלכד לרומן בעל צורה, אלא נערם לעומס שאין לו מרכז כובד. במקום מתח, תנועה ועומק, מתקבל ספר שקורס תחת המשקל של עצמו.
פרקי מכונות/ סלין אסייג
פרקי מכונות מבקש לתאר אדם שנדחס לתוך עולם מכני, קר ושבור, אך החזרתיות המבנית שלו שוחקת את הקריאה עד שחדל להרגיש כמו מהלך ספרותי חי. במקום מורכבות ומתח, נשארת נוסחה שחוזרת על עצמה עד שהיא מתרוקנת.
שכול וכשלון וזומבים/ אמיר חרש, יוסף חיים ברנר
שכול וכשלון וזומבים מחזיר את ברנר אל לב אפוקליפסת תרפ״א כדי להוכיח שהאדם החדש לא נכשל, אלא הצליח בצורתו המפלצתית ביותר. אמיר חרש כותב כאן רומן חד, אכזרי ואינטליגנטי על לאום, צבא, גאולה וספרות, שבו הפגח הוא לא גימיק אלא פסק דין מוסרי.