
גבר נכנס בפרדס | אשכול נבו
מקבץ טוב מאוד של סיפורים שעוסקים בבדידות והכמיהה לקשר זוגי ואהבה: הסיפור הראשון מצויין, גבר
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי. כאן תמצאו ספרים שנכתבו במקור בעברית — יצירות עכשוויות, קלאסיקות, פנטזיה יהודית, מיסטיקה, ריאליזם, הגות וכל מה שנולד מתוך השפה והמקום הזה. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק המקומיות שלה, אלא הדרך שבה היא מצליחה לדבר על דברים אוניברסליים מתוך מרחב קרוב מאוד.
ספרי מקור בעברית שנשארו איתי הרבה אחרי שסיימתי לקרוא.

מקבץ טוב מאוד של סיפורים שעוסקים בבדידות והכמיהה לקשר זוגי ואהבה: הסיפור הראשון מצויין, גבר

תשעה סיפורים קצרים על המתח בין עולמות בישראל: קיבוץ ודת, שואה וכדורגל, מבוכה תרבותית וחריקות

סיפורו של הבעל־שם־טוב כפי שלא שמענו מעולם: דרך עיניה של בתו היחידה, אדל.
רומן

בין פרס ישראל לשבר משפחתי, חתן הפרס הוא רומן שנע בין צחוק לדמעות, ומצליח להיות
ספרי המקור האחרונים שעלו לבלוג.

חמישה סיפורים על ילדות, גזענות, מעמד והחברה הישראלית. בשלושת הטובים שבהם עירית דנקנר־קאופמן נותנת לדמויות לחשוף בעצמן את הסתירות, האכזריות

גרישה זוכר ארבע מאות שנה של גלגולים ומחפש את הנשמה התאומה שאיבד. אמו מרינה מתחילה לכתוב בתוך הסיפור שלו, ומכאן

זוהרה ואדיבה גדלות בחיפה בתוך שתי משפחות שנושאות עבר שלא מדברים עליו: אחות שנעלמה מן המעברה מצד אחד, והשואה מצד

קובץ סיפורים לא אחיד, שמתוכו שלושה סיפורים נשארו איתי במיוחד. בשלושתם וולפיילר כותבת על אימהות דרך הגוף: מגע שנאסר, חרדה

רומן גנוז שקניוק כתב בשנות השישים ונמצא עשרות שנים אחר כך בעיזבונו. מתוך הטיוטות נבנה ספר מפורק ולא אחיד, אבל

יערה שחורי חוזרת אל אמה דרך חפצים, חלומות, זיכרונות, פוליטיקה ומשפטים שנשארו. ספר יפה ולא נקי על אם שאינה מתייצבת

אהוד בנאי נע בין חלומות, בני משפחה, מסעות, אמונה, ניר עוז ואנשים שאינם עוד. לא כל הקטעים פועלים באותה עוצמה,

רות, פרופסורית בת שבעים שפרשה מהמכון לרפואה משפטית, ויהלי, נכדתה החרדתית בת השש־עשרה, מתחילות לעקוב יחד במשקפת אחרי השכנים ונשאבות
כל הספרים שנכתבו במקור בעברית ונסקרו בבלוג, מהחדשים ביותר ועד לארכיון הוותיק.

בשבילה אתה נהר הוא רומן משפחתי והיסטורי שמחבר בין גורלן של נשים, זיכרון בין־דורי והדרה

ממואר קצר על 7 באוקטובר שמדויק כשהוא נשאר בתוך הזמן האמיתי והחשד בשפה, ונחלש כשהוא

רומן תל־אביבי בלי אליבי: שוק פנויים פנויות שמייצר תנועה במקום בית, נימוס במקום דאגה, ובושה

"אוצר מילים" מבטיח חדרים לאינטימיות, אבל בנוי כמעט כולו ממסדרונות. כשזה עובד, כמו בשיחה עם

כמה אפשר לדחוס לספר אחד עד שהוא מפסיק להיות ספר ומתחיל להיות תיקיית דרופבוקס עם

סקירה על “קוראים לזה חיים” של אמילי מואטי: כשהטראומה היא הדקדוק של החיים, והסיפור מתפתה

שני אנשים עם שבר ושפה שלא מסתדרת עם העולם בונים קרבה כמו תרגום: בניסוי חוזר,

ביקורת על ספר שמתנהג כמו סטארטאפ בתחילת דרכו: הרבה הבטחות, מעט מוצר, והרבה דיבור מהיר

ספר על דימונה, אבל לא על קיפוח.
ספר על זהות, אבל בלי סיסמאות.

על שקר החן והבל היופי: כשהמדרש מחליף את המשפט
ספרו של חן מרקס מבטיח

האחו החריש את אוזניי של ענת עינהר מתיש את הקורא עד אובדן תחושה.
זהו

רומן על יופי, כסף, ניצול, טראומה היסטורית והמחיר הקיומי של הניסיון להיות מעל הגבול