איך לחסל אהבה/ קתרין סנטר

​Please scroll down for an English review.

קראתי את איך לחסל אהבה מאת קתרין סנטר, קומדיה רומנטית חביבה, קלילה ומשעשעת, עם גיבורה נעימה, תפאורה קיצית וגבר שנראה מצוין במדים. רוב הזמן הספר זורם, מצחיק ונעים לקריאה.

קייטי היא מפיקה ועורכת וידאו בחברה שמפיקה סרטוני תדמית לארגונים. החברה עומדת בפני גל פיטורים, וקול, ראש הצוות שלה, מציע לה הזדמנות שעשויה להציל את מקום עבודתה: להחליף אותו בצילום סרטון גיוס ליחידת החילוץ של משמר החופים.

במרכז הסרטון אמור לעמוד טום "האץ׳" האצ׳ינסון, שחיין חילוץ שהפך לכוכב בעקבות סרטון ויראלי שבו הציל את כלבה של ג׳ניפר אניסטון.

לקייטי יש רק כמה בעיות קטנטנות.

היא אינה יודעת לשחות, אף שהעבודה דורשת ממנה לצלם בתוך המים ובסביבתם. היא גם לא לבשה בגד ים במשך שנים, בגלל קושי עמוק עם דימוי הגוף שלה, שאותו היא סוחבת עוד מהילדות.

נוסף על כך, האץ׳ הסכים להשתתף בסרטון בעיקר משום שקול היה אמור לצלם אותו. קול הוא אחיו, ובין השניים שוררת מתיחות ממושכת. הסרטון אמור היה להיות הזדמנות לקרבה ולסגירת מעגל.

קייטי מקבלת את העבודה ומסתירה מהאץ׳ את העובדה שאינה יודעת לשחות וגם את הקשר שלה לקול. ככל שהצילומים מתקדמים, היא והאץ׳ מתקרבים, והיא נשאבת אל תוך היחסים המורכבים בינו לבין אחיו. במקביל היא נאלצת להתמודד עם דימוי הגוף שלה.

למרות שנהניתי מהקריאה, דמותו של האץ׳ פלאקטית בעיניי. הוא נאה, מקצועי, אמיץ, רגיש ומוסרי. נראה שהוא יצא מקו ייצור של גברים רומנטיים שהייתי רוצה לפגוש. ייתכן שחלק מן השטיחות נובע מכך שהסיפור נמסר מנקודת מבטה של קייטי, שמתבוננת בו בעיקר כאידיאל.

קייטי והאץ׳ מבלים יחד זמן קצר מאוד. חלק ניכר מן המפגשים ביניהם מתקיים בזמן שהיא מצלמת אותו בעבודה. הם מדברים, מתקרבים ואפילו, שומו שמיים, מתנשקים. פעמיים. ואז מתאהבים.

אין לי בעיה עקרונית עם רומנטיקה נקייה. אהבה לא זקוקה לסצנות מין כדי להיראות אמינה. היא כן זקוקה לזמן, לחיכוך, לאינטימיות ולהיכרות. שבוע או שבועיים, שתי נשיקות וכמה שיחות מוצלחות יכולים לייצר משיכה חזקה, התלהבות ואולי גם תחושה שיש כאן פוטנציאל. הם לא יוצרים אהבה.

בשלב מסוים הבנתי שקיבלתי ספר עזרה עצמית במסווה של קומדיה רומנטית.

לקייטי יש קושי עמוק עם דימוי הגוף שלה ועם האופן שבו היא תופסת את עצמה. הקושי הזה נבנה לאורך שנים. תחילה בעקבות היחס שספגה מאמה החורגת, ובהמשך בעקבות מערכת היחסים עם בן זוגה לשעבר, שהפך למפורסם. לאחר שצולמה לצדו באחד מטקסי הפרסים שבהם השתתף, היא קיבלה תגובות מכוערות מזרים שראו בה מטרה נוחה.

דימוי הגוף של נשים הוא נושא חשוב. בספר הזה, הטיפול בו נעשה שוב ושוב באמצעות מנטרות.

חברתה של קייטי מדריכה אותה לאהוב את עצמה, לפנות מקום לאהבה, לזהות את יופייה ולהאמין שהיא ראויה. רו מנסה ללמד אותה לאהוב את גופה באמצעות בגדים שנועדו לגרום לה להרגיש יפה ונוכחת.

אין לי התנגדות להעצמה. חלילה. פשוט חיפשתי רומנטיקה. בגיל 54 אני כבר מועצמת באופן טבעי. אני לא זקוקה לסדנה.

הערת המחברת בסוף הספר חידדה את התחושה הזו. קתרין סנטר מסבירה שם שהיא רואה בסיפורים כלי לריפוי, לצמיחה, לשינוי ולמציאת עוגן. היא מתארת סיפורי אהבה כמקום שיש בו חסד, ביטחון, שייכות, ריפוי של העבר וגילוי הטוב באחרים ובעצמנו.

זו תפיסה חביבה שנותנת קרדיט גדול מדי לספרי רומנטיקה.

סיפורי אהבה יכולים לעסוק בחסד, בשייכות ובריפוי. הם יכולים גם לעסוק באנוכיות, באשליה, בכוח, בתלות, בנוחות או במשיכה חולפת. רומנטיקה אינה מטפלת מוסמכת ומשרד הרווחה בעת ובעונה אחת.

הרגשתי שהקשר בין קייטי להאץ׳ אינו מפותח מספיק כדי לשאת את כל השאיפות של הסופרת. האץ׳ אמנם אמור לעזור לקייטי לשנות את האופן שבו היא רואה את עצמה, אבל במידה רבה הוא נותר סמל לכך שהיא ראויה לאהבה.

גם הסיום לא שכנע אותי. הספר מציג אותו כתחילתה של זוגיות מבוססת, אבל אחרי קשר שנבנה בזמן קצר כל כך, היה לי קשה להאמין שהדמויות כבר הגיעו לשם.

יחד עם זאת, איך לחסל אהבה הוא ספר נחמד ומשעשע. קתרין סנטר יודעת לכתוב ספרים נעימים, אופטימיים וקריאים. אילו הסתפקה בסיפור עצמו, במקום לדרוש מן הרומנטיקה להיות גם מסע ריפוי, גם שיעור בקבלה עצמית וגם דרך להציל את העולם, הספר היה עובד טוב יותר.

אני מסתפקת בזוג שמתאהב באופן משכנע.

לא ביקשתי מנטרה. ביקשתי כימיה.

איך לחסל אהבה/ קתרין סנטר

הוצאת ידיעות ספרים, 2026, 325 עמ'

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐

דירוג: 3 מתוך 5.

איכות אודיו –

⭐⭐⭐⭐⭐

דירוג: 5 מתוך 5.

The Love Haters / Katherine Center

I read The Love Haters by Katherine Center, a pleasant, light, and amusing romantic comedy with a likable heroine, a summery setting, and a man who looks excellent in uniform. Most of the time, the novel is funny, easy to read, and entertaining.

Katie works as a producer and video editor for a company that creates promotional films for organizations. The company is facing a wave of layoffs, and Cole, her team leader, offers her an opportunity that might save her job: replacing him on a recruitment video for a Coast Guard rescue unit.

The video is supposed to focus on Tom “Hutch” Hutcheson, a rescue swimmer who became famous after a video of him saving Jennifer Aniston’s dog went viral.

Katie has only a few minor problems.

She cannot swim, even though the job requires her to film in and around the water. She has also avoided wearing a swimsuit for years because of a deep struggle with her body image, which began during childhood.

In addition, Hutch agreed to appear in the video mainly because Cole was supposed to film it. Cole is his brother, and there has been tension between them for years. The project was meant to give them an opportunity to reconnect and resolve some of their differences.

Katie accepts the assignment and hides from Hutch both the fact that she cannot swim and her connection to Cole. As filming progresses, she and Hutch grow closer, and she becomes involved in the complicated relationship between the two brothers. At the same time, she is forced to confront the way she sees her own body.

Although I enjoyed reading the novel, Hutch felt flat to me. He is handsome, professional, brave, sensitive, and moral. He seems to have stepped directly off an assembly line producing romantic heroes I would happily meet. Some of this flatness may come from the fact that the story is told entirely from Katie’s point of view, and she sees him mainly as an ideal.

Katie and Hutch spend very little time together. A large part of their interaction takes place while she is filming him at work. They talk, grow closer, and even, heaven forbid, kiss. Twice. Then they fall in love.

I have no objection to clean romance. Love does not need sex scenes in order to feel believable. It does need time, friction, intimacy, and genuine knowledge of another person. One or two weeks, two kisses, and several good conversations can create strong attraction, excitement, and perhaps the sense that something promising is beginning. They do not create love.

At some point, I realized that I had received a self-help book disguised as a romantic comedy.

Katie has a great difficulty with her body image and with the way she sees herself. It developed over many years, first because of the treatment she received from her stepmother and later because of her relationship with a former boyfriend who became famous. After she was photographed beside him at an awards ceremony, strangers decided that she was an easy target and filled the internet with cruel comments.

Women’s body image is an important subject. In this novel, it is addressed repeatedly through affirmations and motivational lessons.

Katie’s friend teaches her to love herself, make room for love, recognize her beauty, and believe that she is worthy. Rue tries to help her love her body through clothes designed to make her feel beautiful and present.

I have nothing against empowerment. Of course not. I was simply looking for romance. At the age of fifty-four, I am already naturally empowered. I do not need a workshop.

The author’s note at the end of the novel strengthened this impression. Katherine Center explains that she sees stories as tools for healing, growth, change, and finding an anchor. She describes love stories as places of grace, safety, belonging, healing from the past, and discovering the good in others and in ourselves.

It is a pleasant idea that gives romance novels far too much credit.

Love stories can deal with grace, belonging, and healing. They can also deal with selfishness, illusion, power, dependence, convenience or temporary attraction. Romance is not a certified therapist, a rehabilitation center, and a social services department at the same time.

I felt that the relationship between Katie and Hutch was not developed enough to carry all the author’s ambitions. Hutch is meant to help Katie change the way she sees herself, but to a large extent, he remains a symbol proving that she is worthy of love.

The ending did not convince me either. The novel presents it as the beginning of a stable, established relationship, but after a connection built in such a short time, I found it difficult to believe the characters had already reached that point.

Even so, The Love Haters is pleasant and amusing. Katherine Center knows how to write optimistic, readable, and comforting novels. Had she trusted the story instead of asking the romance to serve as a healing journey, a lesson in self-acceptance, and a method for saving the world, the book would have worked better.

I am satisfied with a couple who fall in love convincingly.

I did not ask for an affirmation. I asked for chemistry.

sivi

אמא במשרה מלאה ואשת קריירה, תולעת ספרים היסטרית וצלמת בצוק העיתים. דעתנית וחובבת פוליטיקה ופילוסופיה. שואפת להגיע לירח ומקווה שזה יקרה לפני שהירח יגיע אלינו. אני מאחלת לקוראי הבלוג נסיעה נעימה!

See Full Bio