אנקת גבהים מאת אמילי ברונטה מצוין גם בקריאה שנייה, אולי אפילו יותר. רק אז באמת רואים שזה לא סיפור אהבה גדול, אלא רומן על אובססיה, בעלות והרס. ברונטה לא כתבה פנטזיה רומנטית. היא כתבה ספר פראי, אכזרי ומדויק על מה שקורה כשקוראים לרעל בשם אהבה.
ברית הוורדים הוא רומנטזי היסטורי על מלחמות השושנים, מלכת פיות, כוח נשי, נשפים ואנגליה אלטרנטיבית אכזרית.
קוטקה מאת תמר מרקוביץ הוא רומן קצר וחזק על טראומה, זיכרון משפחתי וקלטת ילדות שמחזירה לא ידיעה מלאה, אלא בהלה. זה ספר שמבין שפגיעה אינה מסתיימת באירוע עצמו, אלא נמשכת גם בשפה שניתנת לה אחר כך, בפרשנות, בהכחשה, ובדרך שבה מישהו אחר מקבל רשות להסביר לנפגעת מה קרה לה. מרקוביץ כותבת בצמצום מדויק, בלי רגשנות ובלי מופע לשוני, ודווקא משום כך הספר פוגע עמוק. לא כי הוא מרעיש, אלא כי הוא יודע בדיוק איפה לחתוך.
פלישת הים של ז'ול ורן הוא רומן מאוחר, מהיר ומריר, שבו תוכנית צרפתית להפוך חלק מן הסהרה לים פנימי נחשפת לא כהישג הנדסי אלא כאלימות גיאוגרפית וקולוניאלית. זהו ספר חד על מפה, כוח, טבע והיבריס אירופי שאינו יודע לקרוא את העולם שהוא מבקש לעצב.
Death of Anton הוא בלש תור זהב מהיר, חכם ורענן, שמנצל את זירת הקרקס לא רק כקוריוז אלא כמערכת חברתית אכזרית של הופעה, פחד ותחרות. מה שנראה בתחילה כתאונה עם טיגריסים מתגלה כרצח שנולד מתוך קהילה סגורה ורעבה לכסף.
שכול וכשלון וזומבים מחזיר את ברנר אל לב אפוקליפסת תרפ״א כדי להוכיח שהאדם החדש לא נכשל, אלא הצליח בצורתו המפלצתית ביותר. אמיר חרש כותב כאן רומן חד, אכזרי ואינטליגנטי על לאום, צבא, גאולה וספרות, שבו הפגח הוא לא גימיק אלא פסק דין מוסרי.
Sea of Poppies הוא רומן היסטורי עצום שמראה כיצד קולוניאליזם פועל דרך אדמה מורעלת, גופים מסומנים וספינה אחת שהופכת למרחב מעבר בין מוות חברתי ללידה מחדש. אמיטאב גוש מחבר כאן מיתולוגיה, אופיום, סאטירה ואלימות אימפריאלית לספר מרהיב ואכזרי על העולם המודרני ברגע לידתו.
סבתא בורחת מהבית של מאירה ברנע־גולדברג הוא רומן חד, מהיר ומכאיב על זקנה, תלות והפחד להפוך לנטל. דרך לאה בת התשעים ושמונה, אישה עוקצנית, שתלטנית וחכמה שמסרבת שידברו עליה במקום איתה, הספר נוגע בכבוד, בירידה במעמד, בעובדות זרות ובשחיקה המשפחתית שנעטפת בנימוס דק. זהו ספר שיודע להצחיק, להכאיב ולגעת באמת, גם אם בסופו הוא בוחר נחמה קצת קלה מדי.
בשבילה אתה נהר הוא רומן משפחתי והיסטורי שמחבר בין גורלן של נשים, זיכרון בין־דורי והדרה מזרחית בתוך הסיפור הישראלי. דרך סיפורן של אמירה, קלרין והדר, ציונית פתאל־קופרווסר כותבת לא רק על אובדן ומשפחה, אלא גם על הכוח שקובע איזה כאב ייכנס לזיכרון הלאומי ואיזה יישאר בחוץ.
Death Makes a Prophet של ג'ון בוד הוא רומן בלשי קלאסי שעוסק ברעב למשמעות ובאופן שבו כריזמה, קנאה וחמדנות מתחפשות לרוחניות. זהו ספר חד, אירוני ומהנה מאוד, עם מבט מפוכח על כוח ועל הטיפשות האנושית.
ממואר קצר על 7 באוקטובר שמדויק כשהוא נשאר בתוך הזמן האמיתי והחשד בשפה, ונחלש כשהוא מנסה לסיים בגלויה של תקווה.
אנטוניוני לא כותב סיפורים כדי “לספר מה קרה”. הוא כותב את הרגע שבו מחווה, מבט או שתיקה נהיים אלימות. סקירה על קובץ סיפורים קצר, דחוס ומדויק, שמסרב לנחם את הקורא ומלמד אותו לראות מחדש.
