Poppy’s Story / Kristina McMorris

Poppy’s Story הוא סיפור קצר שכתבה כריסטינה מקמוריס במסגרת Good Intentions, סדרת סיפורים לכבוד יום האם. פופי הופיעה לראשונה כדמות משנית ברומן The Ways We Hide, שבו התיידדה בילדותה עם פנה ווס, גיבורת הספר. שנים לאחר מכן החליטה מקמוריס לחזור אל הדמות ולספר מה עלה בגורלה.

השנה היא 1962. פופי כבר אישה נשואה ומורה בבית ספר בווירג'יניה, והעולם עומד על סף מלחמה גרעינית בעקבות משבר הטילים בקובה.

בבתי הספר מלמדים ילדים להתחבא מתחת לשולחנות, כאילו שולחן עץ יכול להגן על מישהו מפני פצצת אטום. כולם מעמידים פנים שיש להם מושג איך מתמודדים עם סוף העולם.

פופי משתתפת בהצגה הזאת מדי יום. היא מדריכה את תלמידיה בתרגילי ההתגוננות ומבטיחה להם שיהיו בטוחים, אף שהיא עצמה אינה מאמינה בכך. ובינתיים היא מגלה שאחרי שנים של ניסיונות להרות, היא סוף סוף בהיריון.

הבשורה שהייתה אמורה לשמח אותה מציפה חרדה ישנה, כזאת ששום תרגיל התגוננות לא יועיל נגדה.

פופי ננטשה בגיל שלוש, גדלה בבית יתומים ואומצה בהמשך על ידי זוג שהעניק לה בית אוהב. ובכל זאת, השאלה מדוע אמה הביולוגית ויתרה עליה המשיכה ללוות אותה. עכשיו, כשהיא עומדת להפוך לאם, השאלה הזאת מתעוררת בעוצמה חדשה. היא מפחדת שמשהו מהאישה שנטשה אותה עבר אליה בירושה, ושאולי גם היא תיכשל במקום שבו נדמה לה שאמה נכשלה.

יש משהו אכזרי באופן שבו פופי מתייחסת לעצמה. היא מסוגלת לראות את האהבה שקיבלה מהוריה המאמצים, את הקשרים שבנתה ואת השנים שהקדישה לילדים של אחרים, ועדיין היא חוששת שהנטישה ההיא אומרת עליה משהו מהותי.

היא יוצאת לחפש את אדליין, אמה הביולוגית, ומוצאת אותה בבית אבות. המפגש ביניהן לא נוח, בעיקר מפני שמקמוריס מסרבת להעניק לפופי את מה שהיא כל כך רוצה לקבל.

אדליין סובלת מירידה קוגניטיבית. רגע אחד היא צלולה, וברגע אחר הזיכרונות מתערבבים. פעם היא מספרת ששירותי הרווחה לקחו ממנה את הילדה בעקבות דיווח של שכנה שיכורה. בגרסה אחרת היא מתארת בן זוג אלים שלחץ עליה לוותר על בתה בגלל מצוקה כלכלית.

איזו מהגרסאות נכונה?

פופי מגיעה לאדליין בתקווה למצוא תשובה שתסדר מחדש את העבר. היא רוצה לדעת אם הייתה ילדה לא רצויה, אם אמה ניסתה להילחם עליה, ואם הנטישה הייתה בחירה או תוצאה של נסיבות שלא הייתה לה שליטה עליהן.

מקמוריס בוחרת לא לתת לה תשובה. קל מאוד לכתוב סצנה שבה פופי מקבלת את הקלוז'ר שהיא כמהה לו. החיים הרבה פחות נדיבים. אנשים מתים עם סודותיהם, הזיכרון בוגד בהם, ולפעמים הסיפור שאנחנו מחפשים פשוט אינו קיים עוד בצורה שאפשר לשחזר.

הסיפור מעמיד את הזכות של פופי לדעת את נסיבות חייה מול האפשרות שלעולם לא תדע מה באמת קרה כשהייתה בת שלוש.

הנטישה היא אירוע מכונן בחייה של פופי. אדליין לא הייתה שם, ובכל זאת היא נוכחת בכל מה שפופי עושה. לפעמים להורים הביולוגיים שלנו יש השפעה עצומה על חיינו דווקא כשהם נעדרים. הם משאירים אחריהם שאלות, ואנחנו ממשיכים לחיות בתוכן. פופי לא מכירה את אמה ולא יכולה לדעת מה עבר ממנה אליה, אבל השאלה מדוע ויתרה עליה ליוותה אותה כל חייה. לאחר המפגש עם אדליין, היא מתחילה בהדרגה לראות את חייה מחוץ לסיפור הנטישה.

במקביל מתפתח גם הסיפור שלה עם אוורט, בעלה. פופי מסתירה ממנו את ההיריון ואת הפחדים שמלווים אותה, וגם את עברה לא חלקה איתו במלואו. כשהיא סוף סוף מספרת לו מה עובר עליה, מתברר שגם לאוורט יש פחדים משלו, בין היתר בעקבות שירותו בזמן המלחמה, ופופי מגלה שהיא לא לבד עם הפחד.

הבחירה למקם את הסיפור במשבר הטילים בקובה מוצלחת מאוד. באוקטובר 1962 ארצות הברית וברית המועצות התקרבו לעימות שהיה עלול להסתיים באסון גרעיני. במשך ימים העולם עקב אחרי ההתרחשויות, והאזרחים ניסו להתכונן למשהו שאיש לא באמת ידע כיצד מתכוננים אליו.

גם לידת ילד היא אירוע שאי אפשר להתכונן אליו. פופי מחפשת אחיזה בעבר כדי להשתחרר מהפחד מפני העתיד הטמון באימהות, כאילו ידיעת העבר יכולה להעניק ערובה לעתיד. החיפוש אחרי אדליין הוא השולחן שלה.

לקראת הסיום מגיעה הידיעה שחרושצ'וב הסכים להסיר את הטילים מקובה. באותו רגע פופי מרגישה את התינוק נע בתוכה. מקמוריס מחברת בין שתי ההתרחשויות בלי להעמיס עליהן הסברים. המשבר העולמי מתקרב לסיומו, ובחייה של פופי מתחיל פרק חדש. היא עדיין אינה יודעת מה בדיוק קרה לאמה, ואיש אינו יכול להבטיח לה שלא תעשה טעויות כהורה. נדמה לי שהיא כבר מתחילה להבין שגם הוריה המאמצים, כמו כל הורה אחר, נדרשו לגדל ילד בלי לדעת מראש איך הכול יסתיים.

מבין הסיפורים שקראתי עד כה ב־Good Intentions, זה המוצלח ביותר בעיניי. מקמוריס מצליחה לדחוס לתוך סיפור קצר משבר היסטורי, זיכרון ילדות, חרדת אימהות ויחסים זוגיים, בלי שאחד מהם ירגיש מיותר. בעיקר אהבתי את ההחלטה להשאיר את סיפור הנטישה בלתי פתור. פופי חיפשה את האמת על אמה, ובדרך נאלצה לבחון את האמת שסיפרה לעצמה במשך כל חייה.

Poppy's Story / Kristina McMorris

"Poppy's Story" is a short story Kristina McMorris wrote as part of "Good Intentions", a collection created for Mother's Day. Poppy first appeared as a minor character in "The Ways We Hide", where she was Fenna Vos's childhood friend. Years later, McMorris decided to return to the character and tell us what became of her.

The year is 1962. Poppy is now married and working as a schoolteacher in Virginia, while the world stands on the edge of nuclear war during the Cuban Missile Crisis.

Schools teach children to hide under their desks, as though a wooden desk could protect anyone from an atomic bomb. Everyone pretends they know how to prepare for the end of the world.

Poppy takes part in that performance every day. She leads her students through emergency drills and promises them they will be safe, even though she does not believe it herself. At the same time, after years of trying to conceive, she discovers that she is finally pregnant.

The news that should have made her happy instead brings an old fear back to the surface, one that no emergency drill can protect her from.

Poppy was abandoned at the age of three, grew up in an orphanage, and was later adopted by a couple who gave her a loving home. Even so, the question of why her biological mother gave her up never stopped following her. Now, as she prepares to become a mother herself, that question returns with new force. She is afraid that something of the woman who abandoned her has somehow been passed down to her, and that she may fail in the same place where she believes her mother failed.

There is something cruel in the way Poppy judges herself. She can see the love she received from her adoptive parents, the relationships she has built, and the years she has spent caring for other people's children, and still she fears that the abandonment says something essential about who she is.

She goes looking for Adeline, her biological mother, and finds her in a nursing home. The meeting is uncomfortable, mainly because McMorris refuses to give Poppy what she wants most.

Adeline is experiencing cognitive decline. At one moment she is lucid, and at another her memories blur together. In one version, she says social services took the child from her after a drunken neighbour reported her. In another, she describes an abusive partner who pressured her into giving up her daughter because they had no money.

Which version is true?

Poppy goes to Adeline hoping for an answer that will reorganize the past. She wants to know whether she was unwanted, whether her mother tried to keep her, and whether the abandonment was a choice or the result of circumstances beyond Adeline's control.

McMorris chooses not to give her that answer. It would be easy to write a scene in which Poppy receives the closure she longs for. Life is much less generous. People die with their secrets, memory betrays them, and sometimes the story we are searching for no longer exists in a form that can be reconstructed.

The story places Poppy's right to know the circumstances of her own life against the possibility that she may never know what truly happened when she was three years old.

The abandonment is a defining event in Poppy's life. For years it has shaped the way she sees herself, even though she does not actually know the circumstances behind it. After meeting Adeline, she gradually begins to see her life outside the story of abandonment.

At the same time, the story also develops her relationship with Everett, her husband. Poppy hides the pregnancy from him, along with the fears surrounding it, and she has never fully shared her past with him either. When she finally tells him what is happening inside her, she discovers that Everett carries fears of his own, partly rooted in his wartime service, and Poppy realizes that she is not alone in being afraid.

Setting the story during the Cuban Missile Crisis is a very effective choice. In October 1962, the United States and the Soviet Union came dangerously close to a confrontation that could have ended in nuclear disaster. For days, the world watched events unfold while ordinary people tried to prepare for something no one really knew how to prepare for.

Having a child is also something no one can fully prepare for. Poppy searches the past for something solid enough to release her from her fear of the future hidden inside motherhood, as though knowing exactly what happened before could guarantee what happens next. Her search for Adeline is her desk to hide under.

Near the end, news arrives that Khrushchev has agreed to remove the missiles from Cuba. At that same moment, Poppy feels the baby move inside her. McMorris connects the two events without overexplaining them. The global crisis is beginning to end, while a new chapter in Poppy's life is beginning. She still does not know exactly what happened to her mother, and no one can promise that she will never make mistakes as a parent. It seems to me that she is beginning to understand that her adoptive parents, like every other parent, also had to raise a child without knowing in advance how everything would turn out.

Of the "Good Intentions" stories I have read so far, this is the strongest one for me. McMorris manages to fit a historical crisis, childhood memory, fear of motherhood and a marriage into a short story without making any of them feel unnecessary. What I liked most was the decision to leave the story of Poppy's abandonment unresolved. Poppy went looking for the truth about her mother, and along the way she was forced to examine the truth she had been telling herself all her life.