אני שמחה שאמא שלי מתה הוא ממואר חד, מצחיק ומזעזע על ילדות שנבנתה סביב שליטה, אשמה והפרעות אכילה. ג'נט מקארדי מספרת איך אמא אוהבת הפכה את בתה לפרויקט חיים, ואיך לומדים להיות אדם אחרי שהפרויקט מסתיים.
אנקת גבהים מאת אמילי ברונטה מצוין גם בקריאה שנייה, אולי אפילו יותר. רק אז באמת רואים שזה לא סיפור אהבה גדול, אלא רומן על אובססיה, בעלות והרס. ברונטה לא כתבה פנטזיה רומנטית. היא כתבה ספר פראי, אכזרי ומדויק על מה שקורה כשקוראים לרעל בשם אהבה.
Sea of Poppies הוא רומן היסטורי עצום שמראה כיצד קולוניאליזם פועל דרך אדמה מורעלת, גופים מסומנים וספינה אחת שהופכת למרחב מעבר בין מוות חברתי ללידה מחדש. אמיטאב גוש מחבר כאן מיתולוגיה, אופיום, סאטירה ואלימות אימפריאלית לספר מרהיב ואכזרי על העולם המודרני ברגע לידתו.
אנטוניוני לא כותב סיפורים כדי “לספר מה קרה”. הוא כותב את הרגע שבו מחווה, מבט או שתיקה נהיים אלימות. סקירה על קובץ סיפורים קצר, דחוס ומדויק, שמסרב לנחם את הקורא ומלמד אותו לראות מחדש.
חורחה סמפרון לא כותב על השואה, הוא כותב מתוך השואה.
הכתיבה או החיים הוא מסע פילוסופי בין שתיקה לשפה, בין הישרדות לעדות. ספר על האדם שניסה לחיות למרות המילים ועל המילים שנשאו את זכר המתים.
מוזיקה לסוף טוב הוא ספר שמחזיר את האמונה בטוב לב האנושי.
רומן שנון, מצחיק ומרפא, על אישה שאיבדה את אהבת חייה ומוצאת אותה שוב, דרך כלב, מוזיקה, ואיש אחד שמצליח לגעת בלב בדיוק כשהיא חשבה שהוא הפסיק לנגן.
אחימאס, רוצח־פילוסוף; גנרל מת; בלש ששב מיפן אל רוסיה שכבר אינה אותה ארץ. מות אכילס הוא תעלומה מתוחכמת של בוריס אקונין, שבה כל פרט מתואם להפליא. אולי להפליא מדי…
שמונה ההרים של פאולו קונייטי הוא ספר שקט ונפלא על שני נערים שהופכים לגברים, על אב ובן שלא מצליחים לדבר, ועל הרים ששומרים סודות. רומן של נשימה עמוקה, יופי נקי ורגש שמדבר בלחש כמו ההרים עצמם.
רומן על משפחה מתפוררת, הבטחה שנשכחת, ודרום אפריקה שלא מצליחה להיגמל מהעבר. ההבטחה הוא סיפור קר ומפוכח על מוסר, הדחקה, וזיכרון – שלא מבקש חיבוק, רק מראה …
סיפור קצר ונוקב על תשוקה בלתי נשלטת שמכלה את כל מה שנשאר מההיגיון עד הקצה…..
כשאהבה ישנה נאלצת לבלות שבוע שלם תחת קורת גג אחת, מה נשאר? שתיקה, זיכרונות או ניצוץ שמסרב להיכבות?
מקום נעים הוא סיפור על לבבות שנשברו בשקט, על חברות שמחזיקה שנים, ועל מה קורה כשהעבר וההווה מתנגשים מול חוף אחד שמזכיר כמה קשה לשכוח אהבה אמיתית.
בלשית לא שגרתית, מתח אמיתי, ורקע חברתי טעון.
השעות האפלות של מייקל קונלי הוא בדיוק מסוג הספרים שמזכירים לי למה אני אוהבת לקרוא…
