אני שמחה שאמא שלי מתה הוא ממואר חד, מצחיק ומזעזע על ילדות שנבנתה סביב שליטה, אשמה והפרעות אכילה. ג'נט מקארדי מספרת איך אמא אוהבת הפכה את בתה לפרויקט חיים, ואיך לומדים להיות אדם אחרי שהפרויקט מסתיים.
האפיפיורית יוהאנה לוקח אגדה ימי־ביניימית מפוקפקת על אישה שעלתה לכס האפיפיורות, והופך אותה לרומן היסטורי משכנע על ידע, גוף, כוח ומחיר ההישרדות בעולם שנבנה לגברים בלבד.
כיפה אדומה התחילה כסיפור שמלמד ילדות לפחד מן הזאב, לציית ולהבין שאם משהו קרה להן, כנראה הן דיברו עם הזר הלא נכון. דרך פרו, האחים גרים, אנג׳לה קרטר וג׳זמינה סינינאס, האגדה הזאת השתנתה: הילדה הפסיקה להיות טרף מנומס והתחילה להחזיר מבט. אבל במציאות הפוליטית שלנו, יש מי שהבינו את הלקח הפוך לגמרי.
פחד של שטפן צוויג היא נובלה קצרה וחדה על אישה בורגנית אחת, אבל בתוכה רוחשת תרבות שלמה של אשמה, הדחקה וענישה חברתית. צוויג לוקח בגידה שיכלה להפוך למלודרמה שגרתית, והופך אותה למסע חונק בתוך תודעה מתפרקת, בעולם וינאי שבו הכבוד החברתי דק בהרבה מכפי שהוא נראה. זהו ספר על חרדה, על בושה, ועל הרגע שבו הנפש נעשית הסוהר האכזרי ביותר של עצמה.
מה תגלו אם תפשפשו בשערוריות המין של אמריקה המוקדמת? לא רק סודות, לא רק אהבות אסורות, אלא מבט נוקב על הכוח, המוסר, וגבולות הזיכרון ההיסטורי. מאחורי כל נשיקה גנובה או מכתב סודי מסתתרת שאלה: מי כותב את הסיפור, ולמה…
בית ספר לקוסמים שבו התלמידים נלחמים על חייהם, גיבורה עם כוח להשמיד ערים – וסיפור שמסרב להתחנף…
הספרון הזה המתין לקריאתו משנת 2016. הוא נותר בין אחרוני הספרים של הוצאת תשע נשמות שטרם קראתי. כהרגל העורך של ההוצאה , הכריכה האחורית של הספר מפריזה …
הכוכב מעל היער, לראות אישה / שטפן צוויג, אנמארי שוורצנבך Read Post »
שתי השמשות של דדיקה של מגי אוצרי הוא רומן ביכורים מרשים, בשל וכואב, שבו סיפורה של תמר מתרחב בהדרגה לסיפור קיבוצי של נשים בנות העדה הגרוזינית. זה ספר על הגירה, דיכוי, אלימות, שושלת נשית והפנמה של הסדר הפטריארכלי, כתוב בשפה עשירה ובמבנה שאפתני מאוד. המחיר היחיד הוא שהמורכבות המבנית לפעמים מקשה על הקורא לשמור על אחיזה מלאה בדמויות ובקשרים ביניהן.
"הטהור והטמא" של קולט הוא ספרון ממוארי שמחזיר אל פריז של ראשית המאה ה־20, אל תקופת הבל אפוק ואל הזיכרונות של סופרת שכבר מביטה לאחור ממרחק. הפוטנציאל כאן עצום: חיים סוערים, תקופה מסקרנת, וקול ספרותי חד. בפועל קיבלתי טקסט מנוכר ופטפטני, שבו ההתבוננות מהצד גוברת על החוויה האישית, והלב של הממואר נשחק בדרך.
המידות הטובות של מדלין סנט ג'ון הוא רומן קליל למראה, אבל חד בהרבה מכפי שנדמה בתחילה. דרך ארבע נשים שעובדות בחנות בגדים באוסטרליה של שנות ה־60, הספר מתבונן בחיי עבודה, בנשיות, במעמד, בזוגיות ובציפיות החברתיות שמונחות על נשים כמעט בלי שירגישו. זהו ספר קולח, משועשע ואינטליגנטי, שהכוח שלו אינו בדרמה גדולה אלא בדיוק הקטן שבו הוא חושף עולם שלם.
שפילפוגל, שפילפוגל של מתן חרמוני הוא סאטירה פרועה, בוטה ומשעשעת מאוד על עולם האקדמיה, על מלחמות תקן, על יחסי כוח מגדריים ועל היצרים הקטנים והמלוכלכים שמתחבאים מאחורי השפה הגבוהה של החוג לספרות. דרך המהפך האבסורדי של יהושע רדלר ליהודית רדלר, חרמוני בונה רומן שמחבר בין פארסה, סקס, ציניות ואמת לא נעימה על מוסד שמתיימר לעסוק ברוח, אבל שקוע עד הצוואר בפוליטיקה, אגו ותשוקה.
זהו סיפור יחסיהם המורכבים של זלדה וסקוט פיצג'רלד. הסיפור מבוסס על אמיתות היסטוריות אבל חלקן עברו עיבוד וחלקן לא מוצגות. הוא נמסר מזווית הראיה של זלדה שהיתה אישה יצירתית, חושנית ומתקדמת בדעותיה לתקופה….
Z: A Novel of Zelda Fitzgerald/ Therese Anne Fowler Read Post »
