ברטה צוקרקנדל לא החזיקה בתפקיד רשמי, אבל סלון התרבות שהקימה הפך למרכז הכובד של וינה סביב 1900. אמנים, סופרים, מלחינים ופוליטיקאים, כולם עברו דרך דלתותיה…
אמנית כושלת נמשכת לגופה הדומה לה שתי טיפות מים, ופותחת מסע פסיכולוגי בין אמנות, טירוף ותהילה. רומן מטריד שמביט בעין קרה על עולם האמנות.
אנדי וורהול הבין את תרבות הצריכה טוב מדי: איך דימוי נעשה מוצר, איך מוות נעשה צבעוני, ואיך השכפול מצליח להיראות כמו ביקורת בזמן שהוא משתתף באותה מכונה בדיוק. פוסט על פופ־ארט, מותגים, מרילין, פחיות מרק, והקושי שלי לאהוב אמנות שמזהה את השטח טוב יותר מן העומק.
רפליקה אובססיבית, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי Read Post »
קריאה נוקבת במסה של פרויד על לאונרדו דה וינצ'י חושפת את המקומות שבהם היצירה נעצרת, הציור לא נשלם והדחפים מקבלים תחפושת של חקירה מדעית.
קריאה ביקורתית בסיי טוומבלי בעקבות מאיר אגסי: על קו, שרבוט, פרשנות מוזיאלית, והתחושה הלא נעימה שמול חלק מן האמנות המודרנית מבקשים מן הצופה לעשות את העבודה במקום היצירה.
