מהפסיפסים של רוונה ועד לאונרדו, רובנס וג'ון דיקסון קאר, דמותו של יהודה משתנה שוב ושוב. המסה בוחנת מה אנחנו רואים כשאנחנו קוראים למעשה שלו בגידה, ומה נשאר מחוץ לשדה הראייה.
חלון יהודה: אנטומיה של בגידה Read Post »
רשומה על אמנות, טשטוש והמציאות המתפרקת של שנות השישים, דרך Jacques Monory, Gerhard Richter ו-Chuck Close. גוף, אלימות, צילום ותודעה נפגשים ברגע שבו האמנות מפסיקה לסמוך על המציאות כפי שהיא נראית.
אנדי וורהול הבין את תרבות הצריכה טוב מדי: איך דימוי נעשה מוצר, איך מוות נעשה צבעוני, ואיך השכפול מצליח להיראות כמו ביקורת בזמן שהוא משתתף באותה מכונה בדיוק. פוסט על פופ־ארט, מותגים, מרילין, פחיות מרק, והקושי שלי לאהוב אמנות שמזהה את השטח טוב יותר מן העומק.
משחקי Hide and Seek עם הרוצח, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי Read Post »
בציור ההולנדי של המאה השבע־עשרה, מכתב פשוט עשוי לפתוח עולם שלם של רגשות, ציפייה והיעדר. דרך שלוש יצירות של יאן ורמיר וציור של וילהלם האמרשוי, הרשומה בוחנת את האינטימיות שבקריאת מכתב, את היחסים בין החלל המצויר לעולמה הפנימי של הדמות, ואת יכולתו של הצייר להפוך את המתבונן לשותף ברגע פרטי.
המכתב – עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי Read Post »
