"בציור ההולנדי הנושא של המכתב היה פופולארי ביותר. פורמאלית זה פשוט דיוקן, תמיד נשי, נערה או אישה המניחה את המכתב, או קוראת מפיסת נייר. לגבינו אין בזה משהו מיוחד: מונודרמה פשוטה משוחקת על ידי שחקנית עם אביזר אחד. לגבי ההולנדים של המאה השבע-עשרה, ציור מהסוג הזה היה מרגש במיוחד, כיון שפיסת הנייר לא היתה, אחרי הכל, אובייקט אדיש מבחינה אמוציונלית כמו ספל או פקעת חוטים. בעיקרון האישה בציורים האלה קוראת מכתבי אהבה. לפיכך אנו מביטים בסצנה אינטימית…המילים שנכתבו בבדידות נקראות בשתיקה"
הערת שוליים 20, ציטוט מ"Still Life With a Birdle " , זביגנייב הרברט, 46-47
ביצירה של ורמיר, ידועות לי 3 תמונות בהן נשים קוראות מכתב (ועוד 2 או 3 תמונות של נשים כותבות מכתבים).
עיון בתמונות "המכתבים" של ורמיר מגלה גאונות באחיזת הרגע בו הפרט חש שהוא לבד ומרשה לעצו להסיר את המסכות. הצופה , המתבונן בתמונה, חש כי הוא לוקח חלק ברגע אינטימי, כמעט כמו קריאת שירה.
בתמונה הראשונה, Girl Reading Letter by an Open Window, נערה עומדת בחדר פניה אל החלון הפתוח. הוילון האדום הכבד מוסט ומאפשר לאור ליפול על המכתב שהיא אוחזת בידיה. ממיקום ידיה על הנייר, היא כנראה לקראת סיום קריאתו. היא שקועה בקריאה בעולם משלה.
מדהים לראות כיצד ורמיר פותח את מרחבי התודעה של הצופה ומביא את הנעדר למימוש: מצד אחד הגבולות המציאות מאוד ברורים וחדים. החדר, הכיסא, השולחן והוילון התוחם את הסצנה. מאידך אינסופיות המחשבות והמכתב ממי שאינו נמצא.
פניה של הנערה משתקפות בזכוכית החלון ומהדהדות לצופה את פניה של הנערה בציור "שיעור המוסיקה". גם העליונית הצהובה שהיא לובשת, היא אותה עליונית. זו עוד דרך להרחיב את התודעה ע"י זיכרון שמוביל את הצופה לרפלקסיה פנימית.
את היצירה "אישה בכחול קוראת מכתב", ראיתי ברייקסמוזיאון. אין מילים שאכתוב ויעבירו את תחושת השלמות והעונג מהצבעים והמקומפוזיציה של התמונה. נראה שורמיר השיג הרמוניה מושלמת ע"י שימוש בצבעים הכחול והחום.
ב"אישה בכחול קוראת מכתב", האישה בפרופיל מעוגל ורך משפילה את מבטה ומתרכזת בקריאת המכתב שבין כפות ידיה. האור הצהבהב נופל עליה כביכול מהחלון.
ברקע תלויה מפת הולנד והדמות ממוקמת בין המפה, הכיסא מצד ימין, הכיסא מצד שמאל והשולחן. היא לא כלואה אלא מהווה את מרכז הבד והחלל של התמונה.
גם בתמונה זו בולט ההעדר והרחבת התודעה של הצופה: הגבולות הברורים והחדים של החדר לעומת המחשבות של האישה, הנמצאות אי שם במרחבים עם אהובה. גם המפה שמאחורי האישה מרמזת על האהוב במרחקים, למרות שורמיר אינו מספק פרטים נוספים על המיקום (המפה מראה את הולנד ופינדלנד).
נהוג לחשוב שהתמונה, "פנים חדר עם אישה קוראת מכתב, שטרנדגדה 30" שצייר וילהלם האמרשוי ההולנדי, מתכתבת עם "אישה בכחול קוראת מכתב".
Interior with Woman Reading a Letter,Strandgada 30,1899
אקט שונה של הרחבת תודעה. החדר הלבן גורם לעין הצופה לחפש נקודת אחיזה שאינה נמצאת אלא בדמות החידתית של הקוראת.
לטענת בולמן, הציור של האמרשוי אינו מספק נרטיב אבל לטעמי דווקא העדר הנרטיב והלבן הבוהקים מייצרים אצל כל צופה סיפור אישי.
וכשמסיטים את הוילון מתגלה סצנה ביתית אינטימית, בה המשרתת מגישה לגבירה מכתב. אדם חכם אמר, שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. בפארפראזה על האמירה הזו, הגאונות של ורמיר נמצאת בפרטים הקטנים של הציור The Love Letter.
המבואה המואפלת נפתחת לחדר מואר הממקד את תשומת לב הצופה על הדמויות של הגבירה והמשרתת. הגבירה לבושה בבגד צהוב שאינו מניח לעין אבל גם אם העין תרה את מרחבי התמונה, הדגם של הריצפה המיוחדת, ממוקם באלכסון ומושך את העין למרכז הציור אל הדמויות.
המכתב טרם נפתח אבל כבר ברור למתבונן שמדובר במכתב מהמאהב לגבירה.
החיוך הממזרי שמתוח על פני המשרתת והמבט השואל של הגבירה חושף את חוסר הביטחון שלה מהאיום על האהבה החשאית. במאה ה- 17 משרתות נתפסו כפוטנציאל הרסני למשפחה, שנחשבה לערך העליון של ההולנדים.
התמונות שברקע מרמזות על כוונת הצייר.
השימוש בציור בתוך ציור, היא טכניקה ידועה להעביר מסרים של הצייר.
התמונה התחתונה מתארת מרחבי ים וספינה. בסימבוליקה של המאה ה- 17, הים ייצג את האהבה והאוניה את המאהב.
בתמונה העליונה, אדם הולך בשביל חולי, דבר המרמז על אדם במסע.
אני חוככת בדעתי אם להכין פוסט גם על "נערה עם עגיל פנינה". כרגע בתחושה שלי שלא. אולי אני אקרא שוב את הספר ואשלים את הסדרה על ורמיר בפוסט משולב על הספר ועל התמונה.
הכד מטנסי/ מאיר אגסי
הוצאת עם עובד, 2008, 552 עמ'
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.