עיון באמנות

זוגיות

להדם כותב בפוסט שלו על זוגיות " אני קורא בעניין רב בלוגים של אחרים ומתפעל מהניתוחים הנבונים של מערכות היחסים שלהם עם בני זוגם, ונדהם לראות איך אצלי הכל כל כך מבולגן וחסר מודעות.

הדרך שבה אני מנהל את חיי כל כך שונה, פרועה, כמעט מקרית לעומת המחשבה המעמיקה שבה משקיעים אחרים בכל אחד מצעדיהם. לעומתם אני פועל כמו איזה קריזיונר חסר דעה ששולף במקום לתכנן ולחשוב לעומק, וככה החיים שלי נראים – בלאגן אחד נוראי."

גם אם הפוסטים אינם אמת שמשקפת את חייו אחד לאחד, להדם משקף אמת בסיסית שנגעה לי עמוק בלב.

נזכרתי במילים של דויד הוקני, שכתב באוטוביוגרפיה שלו (בתרגום חופשי שלי) : "כשנכנסים לחדר לא מבחינים מיד בכל התמונה. ההבחנה תלויה בטעם האישי ויש מעין סדר מצטבר באופן בו מבחינים בדברים. לדוגמא אלכוהליסט יבחין בתחילה בבקבוק המשקה והקלסטרופובי בגובה התקרה."

בפראפרזה לבלוגים, כשנכנסים לבלוג לא מיד מבחינים בבלגן. ויש כאלה שהבלוג שלהם ממש "בית מרקחת". כמו בתמונה Domestic Scene, Notting Hill.

Domestic Scene, Notting Hill (1963) by David Hockney, showing a standing nude man beside a floor lamp and another figure seated in a patterned armchair beneath a red curtain.
Domestic Scene, Notting Hill, 1963

Domestic Scene, Notting Hill, 1963, היא תמונה של זוג הומוסקסואלים. במבט ראשון הצופה רואה גבר עומד עירום, למרות שפניו גלויות, הן מטושטשות. הגבר היושב, נמצא במרחק מגע, פניו בפרופיל.

במבט ראשון, אפשר להתלבט אם הם זוג. הוקני מתאמץ ליצור מרחק פסיכולוגי מוחשי בינהם: עירום – לבוש, חזית – פרופיל.

במבט שני, המתח שבזוגיות הזו מתגבר: הפניית הגב, ממש מזכירה לי תמונות מהדרמות הזוגיות שלי. למריבות יש תכונה להתרחש תמיד באמצע הלילה.

הדמות העירומה, לצד המנורה, מצטיירת כצד הגברי בזוגיות הזו. המנורה עומדת כסמל פאלי מובהק ועישון הסיגריה מייצגת את צד האקטיבי.

ואולי דווקא הפניית הגב של הדמות בפרופיל, משדרת את המרחק והלבוש והשתיקה מייצגים את הכוח של הדרמה הביתית המתחוללת מול עיננו?

Domestic Scene, Los Angeles (1963) by David Hockney, depicting one man washing another man's back in a shower, with a floral armchair and a vase of flowers nearby.
Domestic Scene, Los Angeles, 1963

בתמונה Domestic Scene, Los Angeles, 1963, מציג הוקני עוד סצנה זוגית. הפעם ממוקמת במקלחת. הספה ושם התמונה מתכתבים עם התמונה הראשונה.

אנו צופים בסצנת הסיום של המריבה. היפוך תפקידים כאשר הדמות שנראתה בעיננו גברית ואקטיבית, מקבלת את התפקיד הנשי (הסינר וקירצוף הגב של בן הזוג), פניה נחשפות כמעין אמירה על האמת המתגלה.

כשאני רואה את התמונה הזו, אני חושבת על הדרכים השונות שמובילות לרומא. מעולם זוגי לא קירצף את גבי במקלחת. נהפוך הוא, המקלחת היא דרך הבריחה האולטימטיבית עבורי.

אני מאוד אוהבת את התמונות של הוקני. כמו בפוסטים של להדם (כותב מוכשר, מרגש ונוגע ללב), יש בהן אמת אנושית בסיסית שמחלחלת ונוגעת ללב.

* את התמונות סרקתי מתוך "David Hockney – Paul Melia & Ulrich Luckhardt" , בהוצאת Prestel

🤞 קבלו מייל מרוכז אחת לשבוע!

אנחנו לא שולחים ספאם! למידע נוסף ניתן לקרוא את מדיניות הפרטיות שלנו.


לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

Scroll to Top

לגלות עוד מהאתר Sivi's Books

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא