מהפסיפסים של רוונה ועד לאונרדו, רובנס וג'ון דיקסון קאר, דמותו של יהודה משתנה שוב ושוב. המסה בוחנת מה אנחנו רואים כשאנחנו קוראים למעשה שלו בגידה, ומה נשאר מחוץ לשדה הראייה.
חלון יהודה: אנטומיה של בגידה Read Post »
הילדה הקופצת בחבל הופיעה אצל סלבדור דאלי בנוף חרוך בשנת 1936, וחזרה שלושים ושלוש שנים אחר כך באיורי אליס בארץ הפלאות. בין שתי היצירות נפתח ציר של חלום, כפילות, אח מת וזהות שמסרבת להיעלם.
הילדה שנשארה אליס: סלבדור דאלי, חלום וזהות בארץ הפלאות Read Post »
כיפה אדומה התחילה כסיפור שמלמד ילדות לפחד מן הזאב, לציית ולהבין שאם משהו קרה להן, כנראה הן דיברו עם הזר הלא נכון. דרך פרו, האחים גרים, אנג׳לה קרטר וג׳זמינה סינינאס, האגדה הזאת השתנתה: הילדה הפסיקה להיות טרף מנומס והתחילה להחזיר מבט. אבל במציאות הפוליטית שלנו, יש מי שהבינו את הלקח הפוך לגמרי.
כיפה אדומה כבר לא מפחדת מהזאב Read Post »
רשומה על אמנות, טשטוש והמציאות המתפרקת של שנות השישים, דרך Jacques Monory, Gerhard Richter ו-Chuck Close. גוף, אלימות, צילום ותודעה נפגשים ברגע שבו האמנות מפסיקה לסמוך על המציאות כפי שהיא נראית.
אנדי וורהול הבין את תרבות הצריכה טוב מדי: איך דימוי נעשה מוצר, איך מוות נעשה צבעוני, ואיך השכפול מצליח להיראות כמו ביקורת בזמן שהוא משתתף באותה מכונה בדיוק. פוסט על פופ־ארט, מותגים, מרילין, פחיות מרק, והקושי שלי לאהוב אמנות שמזהה את השטח טוב יותר מן העומק.
רפליקה אובססיבית, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי Read Post »
אנדי וורהול הבין את תרבות הצריכה טוב מדי: איך דימוי נעשה מוצר, איך מוות נעשה צבעוני, ואיך השכפול מצליח להיראות כמו ביקורת בזמן שהוא משתתף באותה מכונה בדיוק. פוסט על פופ־ארט, מותגים, מרילין, פחיות מרק, והקושי שלי לאהוב אמנות שמזהה את השטח טוב יותר מן העומק.
משחקי Hide and Seek עם הרוצח, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי Read Post »
קריאה נוקבת במסה של פרויד על לאונרדו דה וינצ'י חושפת את המקומות שבהם היצירה נעצרת, הציור לא נשלם והדחפים מקבלים תחפושת של חקירה מדעית.
שלמות אמנותית ותשוקה מינית Read Post »
בציור ההולנדי של המאה השבע־עשרה, מכתב פשוט עשוי לפתוח עולם שלם של רגשות, ציפייה והיעדר. דרך שלוש יצירות של יאן ורמיר וציור של וילהלם האמרשוי, הרשומה בוחנת את האינטימיות שבקריאת מכתב, את היחסים בין החלל המצויר לעולמה הפנימי של הדמות, ואת יכולתו של הצייר להפוך את המתבונן לשותף ברגע פרטי.
המכתב – עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי Read Post »
העור הוא משטח שעליו נחרטים סימנים, מילים וזיכרונות. דרך יצירותיהן של אריאנה פייג' ראסל, שירין נשאט וראדה עמאר, ובשיחה עם הסרט *כתוב בעור*, הרשומה בוחנת את הקשר בין גוף לזהות, בין חשיפה להגנה, ובין אהבה לשליטה. מסע אישי על הכוח לכתוב על עורו של האחר, על הפגיעות שבמסירת הגוף ועל המילים שנותרות חרוטות בנפש.
קריאה ביקורתית בסיי טוומבלי בעקבות מאיר אגסי: על קו, שרבוט, פרשנות מוזיאלית, והתחושה הלא נעימה שמול חלק מן האמנות המודרנית מבקשים מן הצופה לעשות את העבודה במקום היצירה.
על הקו, עיונים ביצירות אמנות בעקבות מאיר אגסי Read Post »
״חצי מגה זיכרונות״ מאת נועה בן־נון מלמד, ספר אמן המשלב צילום ומילים ומתבונן בזיכרון, באובדן ובמה שנותר מרגעים שחלפו.
חצי מגה זיכרונות – נועה בן-נון מלמד Read Post »
