תודעה ישראלית
חברה, אזרחות, חירות ומיתוסים מקומיים.
משטרי תודעה
פחד, רעש, מדיה, אלחוש ומנגנוני שליטה.
תודעה ישראלית
כיפה אדומה כבר לא מפחדת מהזאב
כיפה אדומה התחילה כסיפור שמלמד ילדות לפחד מן הזאב, לציית ולהבין שאם משהו קרה להן, כנראה הן דיברו עם הזר
הערות שוליים: ביטחון המדינה, או למי מותר לסכן אותו
בין רוברט אופנהיימר ב-1954 לפרשות המקומיות של 2026: איך המדינה לומדת לדבר בשפת הביטחון עד שהשפה עצמה בולעת את המציאות.
הערות שוליים: יצאנו למלחמה קיומית, חזרנו עם כביש אגרה איראני
אחרי 40 יום של לחימה בשיטת קבוצת ווטסאפ ללא אדמין, מתברר שאפילו ברונים פיאודלים מ-1215 הבינו משהו שאנחנו מסרבים לקלוט:
משטרי תודעה
הערות שוליים על פחד
קראתי השבוע את פחד של צוויג, ופתאום הבנתי שפחד איננו רק רגש. יש פחד כאירוע, ויש פחד כאקלים. האירוע מבהיל.
רעש לבן, מציאות אדומה
דלילו כתב על רעש לבן שמטשטש פחד, אבל המציאות שלנו כבר מזמן לא לבנה. היא אדומה, חודרת ובוטה. על הדרך
הערות שוליים על כאב שיניים
כאב שיניים הוא פילוסופיה שאף אחד לא הזמין. הוא לא רק כואב, הוא מצמצם: סבלנות, נדיבות, מוסר. ואז עולה השאלה
אמריקה כמראה וכמכונה
כשהמערכת לא טועה: שלושה ספרים על אמריקה שמוחקת אנשים מתוך סדר
עולם שמתנהל “כמו שצריך” יודע למחוק אנשים בלי לצעוק. בשלושה ספרים אמריקאיים שונים לכאורה, האלימות אינה פרץ יצרים ואינה תאונה.
עזר לנו, והרעיל אותנו
פוסט מחשבות שוליים על תוצאות שמגיעות עם רעל: רעש שמתחפש ליציבות, קהל שמבקש סוף ודאי, והסיבוב האמריקאי שלא נגמר. דלילו
לאן ממשיכים מכאן?
אם הגעתם עד הנה, כנראה שאתם לא מחפשים רק פוסט בודד. הנה שני עמודים שממשיכים את קו המחשבה הזה, מכיוונים אחרים.