הספרות הרומנטית יודעת הרבה על גופים לוהטים וסדינים רטובים. היא קצת פחות מתעניינת במה שקורה כשהגוף הלוהט הוא בן 54, המזגן על 16 מעלות, והרטיבות היא זיעה בשלוש לפנות בוקר.
הערות שוליים על רומנטיקה בין הסדינים הרטובים Read Post »
קורנל ווסט התגאה בכך שאחרי 400 שנות עבדות ולינצ'ים, השחורים באמריקה מעולם לא הקימו "אל־קאעידה שחורה".
ב־2024 הוא קרא לטבח של 7 באוקטובר "תגובת נגד־טרור".
יומיים אחר כך, באותו נושא, אמר: “I believe in being morally consistent”.
איך זה קורה לפילוסוף שהקסים אותי עד כדי כך שמיהרתי לקנות את ההרצאות שלו? כתבתי על זה מסה ארוכה, חריפה, ובלי הנחות.
הנשר, הטווס והמסור: על קורנל ווסט Read Post »
מה קורה כשאנחנו מלמדים ילדים לקרוא, אבל לא מעניקים להם את הכלים לחשוב? מסה בעקבות דורותי ל' סיירס וקורנל וסט על חינוך, תעמולה, עוני והקשר שבין ידע לחירות.
הערות שוליים: העוני, הבורות והפוליטיקה של התלות Read Post »
ב-1941 זייפו הבריטים מפה כדי לגרור את ארה"ב למלחמה, וגרמו לנשיא רוזוולט להציג אותה כאמת.
מבט על התחקיר של רות מרגלית ב-"ניו יורקר" חושף את אותה מכניקה מקומית: מסר זר שעובר דרך דובר בלשכת ראש הממשלה ומגיע לציבור כ"גורם מדיני בכיר".
ההבדל היחיד הוא שפעם נזקקו למפה מזויפת. היום מספיק דובר.
הערת שוליים: האיש שלא גנב סודות Read Post »
חירות של מי? ברגע שחירותו של אדם אחד מחייבת את כל הסובבים אותו לחיות בדריכות מתמדת, זו לא חירות. זו כפייה של פחד.
בפוסט החדש בבלוג אני מפרקת את המנגנון שהופך כוח לזהות, בוחנת את הפרטת הביטחון האישי בישראל, ומסבירה למה אסונות לא מזיזים מערכות פוליטיות עד שהכאב מתורגם להפסד בקלפי.
חירותו של מי: הערות שוליים על חירות, פחד והקלפי Read Post »
הילדה הקופצת בחבל הופיעה אצל סלבדור דאלי בנוף חרוך בשנת 1936, וחזרה שלושים ושלוש שנים אחר כך באיורי אליס בארץ הפלאות. בין שתי היצירות נפתח ציר של חלום, כפילות, אח מת וזהות שמסרבת להיעלם.
הילדה שנשארה אליס: סלבדור דאלי, חלום וזהות בארץ הפלאות Read Post »
כיפה אדומה התחילה כסיפור שמלמד ילדות לפחד מן הזאב, לציית ולהבין שאם משהו קרה להן, כנראה הן דיברו עם הזר הלא נכון. דרך פרו, האחים גרים, אנג׳לה קרטר וג׳זמינה סינינאס, האגדה הזאת השתנתה: הילדה הפסיקה להיות טרף מנומס והתחילה להחזיר מבט. אבל במציאות הפוליטית שלנו, יש מי שהבינו את הלקח הפוך לגמרי.
כיפה אדומה כבר לא מפחדת מהזאב Read Post »
בין רוברט אופנהיימר ב-1954 לפרשות המקומיות של 2026: איך המדינה לומדת לדבר בשפת הביטחון עד שהשפה עצמה בולעת את המציאות. על היררכיית הכוח הישראלית והרגע שבו הביטחון מפסיק להגן על הציבור ומתחיל להגן על בעלי הכוח מפני אחריות.
הערות שוליים: ביטחון המדינה, או למי מותר לסכן אותו Read Post »
אחרי 40 יום של לחימה בשיטת קבוצת ווטסאפ ללא אדמין, מתברר שאפילו ברונים פיאודלים מ-1215 הבינו משהו שאנחנו מסרבים לקלוט: לא מממנים מלחמות בלי לבקש קבלה.
הערות שוליים: יצאנו למלחמה קיומית, חזרנו עם כביש אגרה איראני Read Post »
פוסט על ההבדל בין חופש לחירות, על קריסת הרצון המשותף, ועל הרגע שבו אזרחים חדלים להיות שותפים והופכים לפועלי תחזוקה של מערכת שאינה מייצגת אותם עוד.
הערות שוליים על חירות אבודה Read Post »
קראתי השבוע את פחד של צוויג, ופתאום הבנתי שפחד איננו רק רגש. יש פחד כאירוע, ויש פחד כאקלים. האירוע מבהיל. האקלים משנה אישיות. הערות שוליים על פחד, חדשות, ספרות, והדרך שבה איום חיצוני נעשה מבנה פנימי.
הערות שוליים על פחד Read Post »
מלחמות לא נגמרות כשהאש נפסקת. הן ממשיכות לחיות בתוך הילדים, בתוך האימהות, ובתוך המיתוסים שהן משאירות אחריהן.
מי מגדל כאן את הילדים Read Post »
