ב-1941 זייפו הבריטים מפה כדי לגרור את ארה"ב למלחמה, וגרמו לנשיא רוזוולט להציג אותה כאמת.
מבט על התחקיר של רות מרגלית ב-"ניו יורקר" חושף את אותה מכניקה מקומית: מסר זר שעובר דרך דובר בלשכת ראש הממשלה ומגיע לציבור כ"גורם מדיני בכיר".
ההבדל היחיד הוא שפעם נזקקו למפה מזויפת. היום מספיק דובר.
הערת שוליים: האיש שלא גנב סודות Read Post »
קראתי השבוע את פחד של צוויג, ופתאום הבנתי שפחד איננו רק רגש. יש פחד כאירוע, ויש פחד כאקלים. האירוע מבהיל. האקלים משנה אישיות. הערות שוליים על פחד, חדשות, ספרות, והדרך שבה איום חיצוני נעשה מבנה פנימי.
הערות שוליים על פחד Read Post »
דלילו כתב על רעש לבן שמטשטש פחד, אבל המציאות שלנו כבר מזמן לא לבנה. היא אדומה, חודרת ובוטה. על הדרך שבה סטטיסטיקה הופכת למזרק הרדמה, על הפער בין "ניהול" לחוסר אונים, ועל הרגע שבו הפחד הופך לטבעי עד שהוא נעלם מהעין.
רעש לבן, מציאות אדומה Read Post »
כאב שיניים הוא פילוסופיה שאף אחד לא הזמין. הוא לא רק כואב, הוא מצמצם: סבלנות, נדיבות, מוסר. ואז עולה השאלה הלא נעימה: מה קורה כשהכאב כבר לא פרטי, אלא קולקטיבי.
הערות שוליים על כאב שיניים Read Post »
פוסט מחשבות שוליים על תוצאות שמגיעות עם רעל: רעש שמתחפש ליציבות, קהל שמבקש סוף ודאי, והסיבוב האמריקאי שלא נגמר. דלילו וטוכמן מציעים עדשה, לא נחמה.
עזר לנו, והרעיל אותנו Read Post »
