ב־27 באוקטובר 1941 הודיע פרנקלין רוזוולט לאומה שיש בידיו מפה סודית. לפי המפה, כך אמר, גרמניה הנאצית מתכננת לחלק את דרום אמריקה לחמש מדינות חסות. האמריקנים, שעוד התווכחו אם המלחמה באירופה היא בכלל עניינם, גילו פתאום שהיא כבר בחצר האחורית שלהם.
המפה הייתה מזויפת. היסטוריונים מייחסים אותה לאנשיו של ויליאם סטיבנסון, איש המודיעין הבריטי שצ'רצ'יל שלח לניו יורק עם משימה שאין לה מקום בסרטי ג'יימס בונד: לספר לאמריקנים סיפור, עד שיאמינו שהם חשבו עליו בעצמם.
The Secret World of Espionage מקדיש לו חלק מהפרק החמישי, ואני קוראת אותו כמה ימים אחרי התחקיר של רות מרגלית ב־New Yorker על קטארגייט. מאז אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על המפה.
זיופים יש הרבה. התרגיל עבד בגלל המסלול: המפה יצאה מהמודיעין הבריטי והגיעה לציבור האמריקני מפי הנשיא שלו. בדרך היא הפכה מתעמולה זרה לעובדה.
לפי התחקיר של מרגלית, במאי 2024 שלח ישראל איינהורן לאלי פלדשטיין, אז דוברו של ראש הממשלה לענייני צבא, מסר: ארצות הברית איבדה אמון במצרים, וקטאר צריכה להוביל את המשא ומתן. פלדשטיין העביר אותו לעיתונאים, והמסר הגיע לציבור בעטיפה של "גורם מדיני בכיר".
את העבודה, לפי התחקיר, ניהלו איינהורן ויונתן אוריך, ומאחורי הכסף עמד ג'יי פוטליק, לוביסט רשום של קטאר.
איינהורן תיאר את מה שהם עושים, בהתכתבות שמצוטטת בתחקיר, בשתי מילים שסטיבנסון היה תולה במשרד:
"יולדים מציאות".
החשדות עדיין לא הוכרעו. הנוגעים בדבר מכחישים או מציגים גרסאות סותרות, ובית המשפט הוא שיקבע מה מכל זה עבירה.
ספר על מודיעין שואל שאלה אחרת: מי קבע מה אנשים יחשבו, ובשביל מי.
סטיבנסון נזקק למפה מזויפת ולנשיא שיקרא ממנה. לפי החשד, לקטאר הספיק דובר.
בספר שאני קוראת יש לזה שם. בחדשות קראו לזה "גורם מדיני בכיר".
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.