📚 הוצאת עם עובד
ספרות עברית, תרגום, מסות ומבחר עיוני – עם עובד פועלת כבר עשורים בלב הפועם של התרבות המקומית.
🏆 ספרים מומלצים מעם עובד
ג'ים הילד/ טוני ארלי
ג'ים הילד של טוני ארלי הוא רומן התבגרות עדין ומחמם לב, שמחזיר את הקורא לעיירה אמריקאית קטנה שבה משפחה, עבודה וענווה עדיין עומדים במרכז. דרך שנת חייו האחת־עשרה של ג'ים, הספר מתבונן בילדות, באובדן ובשבריריות החיים.
הגופה בספריה /אגתה כריסטי
הגופה בספריה הוא עוד תרגום מוצלח לקלאסיקה של אגתה כריסטי, עם פתיחה נהדרת, קצב טוב ומעבר חד מאחוזה כפרית אל עולם מלונאי מלא מניעים וחשודים. זה אולי לא הספר הכי הוגן שלה מבחינת רמזים, אבל הוא בהחלט אחד הכיפיים לקריאה.
אל תיגע בזמיר/ הרפר לי
יצירת מופת אמריקאית: אל תיגע בזמיר של הרפר לי חושף עיירה דרומית קטנה בשנות ה־30, דרך עיניה של ילדה אחת, סקאוט פינץ'. סיפור על ילדות, דעות קדומות, צדק ושבריריות המוסר האנושי. רומן שכתיבתו הפכה לאבן דרך בלתי נשכחת בספרות המאה ה־20.
מנצחת/ ישי שריד
אביגיל היא פסיכולוגית קלינית שמתמחה בפסיכולוגיה של ההרג. שנים שירתה בצבא ועתה לאחר פרישתה, היא מטפלת בהלומי קרב ומידי פעם נקראת לסייע לצבא בתכנון מערכים שיובילו לחיילים חסינים נפשית ויהפכו למכונות….
📖 כל הספרים של עם עובד שנסקרו בבלוג
🛑 תחנת ביניים: מסע של התרוקנות או, לאן נעלמו האידיאלים
הפרולוג של צ'וסר איננו רק מצעד דמויות צבעוני, אלא דיוקן של עולם שמאבד בהדרגה את האמת שלו. מן האצולה אל הכנסייה ומן הכנסייה אל השוק, אידיאלים מתחלפים במופע, מופע בכסף, וכסף בחוב.
שכול וכשלון וזומבים/ אמיר חרש, יוסף חיים ברנר
שכול וכשלון וזומבים מחזיר את ברנר אל לב אפוקליפסת תרפ״א כדי להוכיח שהאדם החדש לא נכשל, אלא הצליח בצורתו המפלצתית ביותר. אמיר חרש כותב כאן רומן חד, אכזרי ואינטליגנטי על לאום, צבא, גאולה וספרות, שבו הפגח הוא לא גימיק אלא פסק דין מוסרי.
🧮 הסוחר: הכלכלה ככת, אשראי כאמונה
כשהאביר נלחם בכבוד והנזיר מכר גאולה, הסוחר כבר מכר אמון.
לא סחורה, לא אמת. אשראי.
צ’וסר מזהה מוקדם את הדת החדשה: תדמית במקום זהות, חוב במקום הון, ושכנוע במקום חרב.
אוצר מילים/ שירי לב-ארי
"אוצר מילים" מבטיח חדרים לאינטימיות, אבל בנוי כמעט כולו ממסדרונות. כשזה עובד, כמו בשיחה עם דויד גרוסמן, השפה הופכת לבית. כשזה נחתך, וזה קורה ברוב הראיונות מהעולם, אלו רק שמות גדולים שתקועים בלוח זמנים צפוף של יח"צ. אלבום דוגמיות יפה, שהמנה העיקרית שלו נגמרת בדיוק כשהטעם מתחיל לעלות.
קוראים לזה חיים/ אמילי מואטי
סקירה על “קוראים לזה חיים” של אמילי מואטי: כשהטראומה היא הדקדוק של החיים, והסיפור מתפתה לתת לקורא הקלה במקום צדק.
הצל: או המעשה המופלא בפטר שלמיל/ אדלברט פון שמיסו
עסקה אחת קטנה, ופתאום מתברר מה באמת מחזיק אדם בתוך העולם. שמיסו שולח את פטר שלמיל למכור צל, לקבל כסף שלא נגמר, ואז לגלות שהמחיר האמיתי הוא לא הזהב, אלא ההכרה האנושית.
💰 הנזיר הקבצן – הוברט, הקדוש שביזמים
במאה ה-14 קראו לו "נזיר קבצן", היום כנראה היו קוראים לו "מנהל קשרי לקוחות ב-VIP של הגאולה". 🤝 הכירו את הוברט, האיש שהפריט את האמונה והפך את הכפרה למוצר מדף.
⛪ הנזירה והנזיר – קדושה מצוחצחת, אמונה מתמסחרת
אצל צ’וסר, הכנסייה לא שרה מזמורים, היא נוצצת יתר על המידה.
הנזירה מתנהגת כמו ליידי מהחצר המלכותית, הנזיר צד ברבורים במקום חטאים,
ושהקדושה תמתין שנייה בצד.
במאמר החמישי של “Sivi קוראת צ’וסר” אנחנו יורדים ללב הביקורת הכי חדה של הפרולוג:
מה קורה כשהאמונה הופכת למופע יוקרה, והדת מתנהלת כמו עסק.
מעשה משעמם/ אנטון צ'כוב
מעשה משעמם הוא ספר שמסרב ללטף את הקורא. הוא לא מחפש דרמה, לא מתאמץ לרגש, ובעיקר לא מתנצל על הריקנות שהוא מציב במרכז. קראתי אותו פעמיים, ניסיתי לפגוש את ה’גדולה’ שכולם מדברים עליה, ובמקום זה מצאתי שחיקה, מבוכה מוסרית, ושאלה לא פשוטה: האם טקסט חכם חייב גם לרגש כדי להיות משמעותי?