
עד יום הימים/ שרית סרדס־טרוטינו
יש סיפורים שלא מבקשים למחוק את הכאב, רק להחזיר לו שם.
"עד יום הימים" הוא ספר כזה: עדות של
ממוארים, רומנים ועיון, כולם עוסקים בפגיעה מינית ובתרבות שמאפשרת אותה. המטרה פשוטה, לא פשוטה בכלל: לתת קול לנפגעות ולנפגעים, לשבור שתיקה, ולקרוא לבחירה מוסרית ברורה, אמון בקורבן.
לקרוא על פגיעה זו לא רק חוויה ספרותית, זו גם בחירה מוסרית.
ספרים בגוף ראשון, קולות של נפגעות ונפגעים. יומנים, ממוארים ועדויות שמכווצות את הלב, וגם פותחות מרחב של אמון, תיקוף ושפה.

יש סיפורים שלא מבקשים למחוק את הכאב, רק להחזיר לו שם.
"עד יום הימים" הוא ספר כזה: עדות של

"היה לך מזל" הוא תיאור ביוגרפי של עשור בחייה של הסופרת אליס סיבולד, שבגיל 18 נאנסה באופן ברוטלי בזמן שהיתה

ממואר מטלטל שבו קתרין הריסון חושפת מערכת יחסים פוגענית עם אביה, כומר שנכנס לחייה בבגרותה. בין רצון בשחרור מהאם לבין

שמונה וחצי שנים של שבי ומאבק אינסופי על החירות. נטשה קמפוש הייתה בת עשר כשנחטפה ונכלאה בצינוק. במשך 3096 ימים
פרוזה שבה הפגיעה המינית היא הציר המרכזי, דרכה נבחנים כוח, אשמה, שתיקה והתמודדות. סיפורים שמבקשים מהקורא מחויבות מוסרית ואמפתיה.

וידוי חודר וקשה על גילוי עריות, תלות הרסנית ומעגל אלימות שאיש לא שבר. "הרחק מהיעדרו" הוא קריאה בבשר החי; כואבת,

יש סיפורים שלא מבקשים למחוק את הכאב, רק להחזיר לו שם.
"עד יום הימים" הוא ספר כזה: עדות של

סקיי היא ילדה מאומצת. היא חייה עם קארן, אימא שלה, בעיירה אמריקאית ובמשך שנים היתה מנותקת מחברת בניי גילה. היא

רכשתי את הספר מתוך מחשבה שמדובר ברומנטיקה אפלה. הכריכה היפיפיה, מפתה. הקריאה קשה, אפלה, טורדת מנוחה. מאוד אינטנסיבית ….
ספרים שבהם הפגיעה המינית היא רכיב משמעותי בעלילה, אך לא הציר היחיד. רגע מכונן שמטלטל דמויות, קהילה, או תקופה היסטורית שלמה.

סיפורה הטרגי של טס, נערה שכבולה לגורלה, לכוחם של הגברים בחייה ולחוקי המוסר הצבועים של אנגליה הוויקטוריאנית. אהבה, אובדן ומאבק

"עיר הדובים" של פרדריק בקמן מתחיל כספר על הוקי קרח ומסתיים כטקסט חד על אחריות ומצפון. סיפור על קהילה שנקרעת

אליזבת מגיעה לקולג׳ עם כללים נוקשים אחרי טראומה שפגעה ביכולת שלה לתת אמון. דקלן, סטודנט בריטי ולוחם איגרוף מחתרתי, נכנס

סיפורה של מרי, נערה בת 14, בת למשפחת איכרים ענייה, שנשלחת לעבוד בבית הכומר בתמורה לסיוע כלכלי למשפחתה. השנה 1830.

קוטקה מאת תמר מרקוביץ הוא רומן קצר וחזק על טראומה, זיכרון משפחתי וקלטת ילדות שמחזירה לא ידיעה מלאה, אלא בהלה.

סקירה על “קוראים לזה חיים” של אמילי מואטי: כשהטראומה היא הדקדוק של החיים, והסיפור מתפתה לתת לקורא הקלה במקום צדק.

Sleep מאת Honor Jones הוא רומן שנפתח בערפל ומסתיים ברעם. זהו סיפור על ילדות שנקטעה, על שתיקה משפחתית, ועל האומץ

סקיי היא ילדה מאומצת. היא חייה עם קארן, אימא שלה, בעיירה אמריקאית ובמשך שנים היתה מנותקת מחברת בניי גילה. היא

"עיר הדובים" של פרדריק בקמן מתחיל כספר על הוקי קרח ומסתיים כטקסט חד על אחריות ומצפון. סיפור על קהילה שנקרעת

סיפורה של קורה, דור שלישי של עבדים שחורים באחוזת רנדל. מייבל, אימא של קורה, ברחה אל החופש והותירה אחריה את