אישה בברלין/ אלמונית

אישה בברלין הוא יומן אנונימי מן החודשים אפריל עד יוני 1945, המתעד את נפילת ברלין, הכיבוש הסובייטי ואת הפגיעה הקשה בנשים גרמניות לאחר התבוסה. זהו מסמך היסטורי חד, כואב ומטריד, שמצטרף לדיון הרחב יותר על האופן שבו הספרות הגרמנית המאוחרת מתמודדת עם סבלם של הגרמנים בלי למחוק את אחריותה של גרמניה לפשעי המשטר הנאצי.

"כשיזמנו אותם המנצחים שלנו עם ה"עם" ויגישו את החשבון הזה לכולנו."(151)

בשנים האחרונות ניכרת מגמה בספרות הגרמנית לעסוק בסיבלם של הגרמנים במלחמת העולם השניה.

המגמה החדשה מציגה את הגרמנים כקורבנות כפולים: מחד של היטלר והמפלגה הנאצית, שהוליכו אותם שולל ומאידך של בנות הברית, שהמטירו אש תופת על ערי גרמניה ובכך גרמו לאבדות קשות בנפש שלא לדבר על מעשים קשים יותר שנעשו באוכלוסיה האזרחית.

נציגיה הבולטים של מגמה זו בספרות הם זבאלד, שעל סיפרו "המהגרים" כתבתי כאן וגינטר גראס, שבניגוד לחוגים פוליטים מסויימים אינם מנסים לעוות את ההיסטוריה, אלא להתמודד באופן אנושי ופוליטי עם פשעיו וקורבנותיו של הנציונאל סוציאליזם.

"כשחזרתי משאיבת המים שלחה אותי האלמנה להתעדכן במצב בתור לבשר. שם חירפו וגידפו. נראה שאספקת הנקניק והבשר מתעכבת שוב ושוב. כרגע זה מרגיז את הנשים יותר מהמלחמה כולה. בזה כוחנו. אנחנו הנשים חושבות תמיד על כאן ועכשיו. אנחנו שמחות כשאנחנו יכולות להימלט אל ההווה מהירהורים בטלים על העתיד. הנקניק עומד כרגע בקידמת המוחות האלה ובפרספקטיבה הזאת הוא מסתיר את הדברים הגדולים, אבל רחוקים." (43)

בשנת 2003 פורסם בגרמניה מחדש, יומנה של האלמונית. לא מדובר בסתם יומן אלא בתיעוד אוטנטי שכתבה ברלינאית, בשנות השלושים המוקדמות שלה בתקופה שבין אפריל ועד יוני 1945.

באחרית הדבר מתארת אילנה המרמן את הפולמוס שהתעורר סביב פירסום המהדורה המחודשת בגרמניה. ביחוד סביב אוטנטיות הכתבים והתיאורים.

ביומן מתארת הברלינאית את קריסת גרמניה הנאצית, הכיבוש הרוסי על עוולותיו לאוכלוסיה האזרחית ואת ההתפכחות משנים של שטיפת מח אידיאולוגית, גילוי השקרים של המשטר והזוועות של בני עמה בשנות השילטון הנאצי.

הסבל של הכותבת ושל האוכלוסיה האזרחית ניכר בכל פרק ובכל מילה. אבל לא יכלתי להימנע מהמחשבה שבמילחמה סובלים לא? במיוחד אם השילטון הוא הסיבה לה. הרי הגרמנים הביאו את המילחמה על עצמם, באין אונות שלהם למול מחדלי המישטר.

ועדין הסבל של האוכלוסיה האזרחית בגרמניה מתגמד למול סבלותיהם של היהודים במחנות הכפיה וההשמדה. אומנם האוכלוסיה האזרחית לא ישבה על סיר הבשר, אבל היא גם לא נאבקה להציל את עורה ממכונת השמדה שיטתית ומכוונת, שהלכה וצרה על עולמם. השאלות מתי יגיע הנקניק והאם יכבדו את תלושי המזון שלהם הן שאלות של עשירים.

"העולם הנאצי שנשלט בידי גברים, שמאדיר את הגבר החזק, מתערער – ועמו המיתוס הגברי" (54) כן, שבירת המיתוסים כואבת, אבל היא לא גרמה לי לרחם עליהם יותר מידי.

הכתיבה של האלמונית קולחת, ויש בה תובנות קטנות והארות על אופי האדם בזמן מלחמה. לולאי היה מדובר במלחמת העולם השניה ובגרמניה, אני בטוחה שהייתי יכולה למצוא בליבי עליה ועל בני עמה שנפלו לציפורני הטרף של הרוסים. אבל שוב, לאטימות הפוליטית כנראה שיש מחיר ולפעמים משלמים אותו דווקא החלשים.

אני חייבת לציין כי כמסמך היסטורי, מדובר במסמך מרתק ומעניין. אני לא בטוחה שמומלץ לכל אחד לרוץ ולקרוא אותו, אבל בהחלט כדאי לדעת שיש מגמות גם מהסוג המתואר כאן.

אישה בברלין/ אלמונית

הוצאת עם עובד, 2005, 302 עמ'

דירוג SIVI –

⭐⭐⭐⭐

דירוג: 4 מתוך 5.

איכות אודיו –

דירוג: 0 מתוך 5.