Please scroll down for an English review.
The Case of the Gilded Fly הוא ספר ביכורים חד, שנון, ובטוח מאוד בעצמו. יש בו אוקספורד, תיאטרון, רצח שנראה בלתי אפשרי, ובלש אחד, ג'רווייס פן, שמחזיק את הכול בתערובת של אינטליגנציה, יהירות ושובבות. התעלומה טובה, הספר מלא חיים, והפתרון שלו מבריק. הבעיה היא שהמבריקות הזאת מרחיקה אותו מן הקורא. זה פתרון שקשה מאוד להגיע אליו בלי עזרתו הנדיבה של המחבר.
קריספין כותב מתוך אהבה ברורה לז'אנר. הוא אוהב תעלומות כמעט בלתי אפשריות, בלשים אקסצנטריים, ציטוטים ספרותיים, ותפאורה אוקספורדית מלאה אגו והרגלים משונים. כל אלה נוכחים ב־The Case of the Gilded Fly. זה ספר חידה שמודע היטב למסורת שהוא שייך אליה.
ג'רווייס פן הוא פרופסור לספרות אנגלית, אקסצנטרי, מהיר מחשבה וחד מאוד. הוא מסוגל להפוך פענוח רצח להרצאה עם כוס תה ביד. הנוכחות שלו מטעינה את הספר באנרגיה. בלעדיו, The Case of the Gilded Fly היה נשאר תעלומת חדר סגור אינטליגנטית. איתו הוא מקבל אופי.
מה שצריך לדעת
ספר הביכורים של אדמונד קריספין והראשון בסדרת ג׳רווייס פן, ובמרכזו רצח כמעט בלתי אפשרי בתוך עולם אוקספורדי של תיאטרון, אקדמיה, ציטוטים ואגו.
לקוראים שאוהבים תעלומות חדר סגור, בלשים אקסצנטריים, הומור בריטי, אוקספורד, ספרות בתוך ספרות ופתרונות מתוחכמים מאוד.
ג׳רווייס פן, האווירה האוקספורדית והטון השנון. קריספין כותב מתוך חדווה אמיתית לז׳אנר ויוצר תעלומה חיה, תיאטרלית ומלאת אופי.
הפתרון מבריק אך כמעט בלתי אפשרי לפענוח עצמאי. הספר מותח את חוקי המשחק ההוגן עד הנקודה שבה החידה הופכת למופע ראווה של תחכום.
קריספין יודע לנצל את אוקספורד כתיאטרון של אינטלקט, גינונים, מוזרויות ואגו. העולם הזה מלא אנשים שמצטטים, משחקים, מתווכחים ומעליבים זה את זה בדקויות, ובתוך כל זה מתרחש רצח. התיאטרליות והמלאכותיות מתאימות לו מאוד. בהקדמה דאגלס ג'י גרין מצטט את קריספין כמי שאמר שהוא מעדיף ספרות פשע דמיונית ומלאכותית, מפני שכך היא משיגה את האפקט הטוב ביותר. The Case of the Gilded Fly מוכיח היטב למה הוא התכוון.
התעלומה עצמה טובה מאוד. פן מסביר בסוף שכל ההנחה הראשונית היתה שגויה. הוא חושף מנגנון רצח מתוחכם, תיאטרלי, מרשים, וגם מופרך למדי. הפתרון חכם, אבל הוא כבר יוצא מתחום המשחק ההוגן למחצה ונכנס למופע של תחכום. קשה מאוד לראות קורא רגיל מגיע אליו בכוחות עצמו.
אני אוהבת את התחכום הזה. יש בו חדווה אמיתית. הוא לא עצל, לא בנאלי, ולא מתפשר. אבל יש הבדל בין פתרון מבריק לבין פתרון שהקורא לא מסוגל להגיע אליו. The Case of the Gilded Fly מותח את חוקי המשחק עד הקצה, עד המקום שבו האלגנטיות מתחילה להתערער. מי שאוהב ספרי חידה פרועים ייהנה מזה מאוד. מי שמבקש היגיון נגיש יותר, כנראה יגלגל עיניים.
המניע לרצח מבוסס על משהו פשוט אפל וקר: מי שיודע יותר מדי נעשה מסוכן. מתחת לכל השנינות, הציטוטים והמשחק, יש אדם שמוכן לרצוח כדי להישאר בטוח. זה נותן לתעלומה עומק, לא רק תחכום.
הטון של קריספין שובב מאוד. הוא נותן לתעלומה תנועה, קלילות ועוקץ. גם האפילוג ממשיך באותו קו: רכבת, שיחות פרידה, עקיצות, שייקספיר. גם אחרי המוות הספר נשאר ספרותי, שנון וקצת יהיר. זה חלק גדול מן הקסם שלו, וגם מן הסיבה שהוא עלול לעייף קוראים מסוימים. אני נהניתי מזה. יש מספיק ספרי מתח שמתאמצים להיראות חשובים. קריספין מעדיף להיות מבריק ומעצבן.
The Case of the Gilded Fly הוא ספר שנהניתי ממנו מאוד. ג'רווייס פן הוא בלש מצוין, האווירה האוקספורדית חיה ומלאת אופי, והתעלומה באמת חכמה. הפתרון שלה דורש מן הקורא מידה לא קטנה של רצון טוב. הוא פועל במפלס שבו הספר הבלשי מפסיק להיות מפגש בין קורא למחבר והופך למופע ראווה של תחכום. בעיניי זה עדיין שווה את זה. לא כל יום פוגשים ספר ביכורים שנכנס לחדר כאילו הוא כבר יודע בדיוק כמה הוא פיקח.
The Case of the Gilded Fly / Edmund Crispin
Kindle Edition, 1944, 225 Pp
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
Gervase Fen#1
The Case of the Gilded Fly / Edmund Crispin
The Case of the Gilded Fly is a sharp, witty, and remarkably self-assured debut. It has Oxford, a theatre, a seemingly impossible murder, and one detective, Gervase Fen, who carries the entire book through a mixture of intelligence, arrogance, and playfulness.
The mystery is good, the novel is full of life, and its solution is brilliant. The problem is that this brilliance also distances the reader. It is extremely difficult to reach the solution without the author’s generous assistance.
Crispin writes with an obvious love for the genre. He enjoys almost impossible mysteries, eccentric detectives, literary quotations and an Oxford setting filled with ego and peculiar habits.
All of these are present in The Case of the Gilded Fly. This is a puzzle mystery that knows exactly which tradition it belongs to and thoroughly enjoys playing within it.
Gervase Fen is a professor of English literature, eccentric, quick-minded and exceptionally sharp. He can turn the solution of a murder into a lecture delivered with a cup of tea in his hand.
His presence gives the novel its energy. Without him, The Case of the Gilded Fly would remain an intelligent locked-room mystery. With him, it acquires personality.
Crispin knows how to use Oxford as a theatre of intellect, manners, eccentricity and ego. This world is populated by people who quote, perform, argue and insult one another with great subtlety, while a murder takes place among them.
The theatricality and artificiality suit the book perfectly. In his introduction, Douglas G. Greene quotes Crispin as saying that he preferred crime fiction to be imaginative and artificial because that was how it achieved its best effect.
The Case of the Gilded Fly demonstrates exactly what he meant.
The mystery itself is very good. At the end, Fen explains that the original assumption was entirely wrong. He reveals a murder mechanism that is elaborate, theatrical, impressive and also rather implausible.
The solution is intelligent, but it moves beyond the territory of fair play and into a display of ingenuity. It is difficult to imagine an ordinary reader reaching it independently.
I enjoy this kind of cleverness. There is genuine delight in it. The solution is neither lazy nor banal, and it makes no concessions.
Still, there is a difference between a brilliant solution and one the reader has almost no chance of discovering. The Case of the Gilded Fly stretches the rules of the game to their limit, to the point where elegance begins to become unstable.
Readers who enjoy wild puzzle mysteries will probably love it. Those who prefer more accessible logic may roll their eyes.
The motive for the murder is based on something simple, dark and cold: anyone who knows too much becomes dangerous.
Beneath all the wit, quotations and playfulness stands a person willing to kill in order to remain safe. That gives the mystery some depth beyond its technical cleverness.
Crispin’s tone is extremely playful. It gives the story movement, lightness and bite.
Even the epilogue continues in the same spirit: a train, farewell conversations, pointed remarks and Shakespeare. Even after the murder, the novel remains literary, witty and slightly arrogant.
That is a large part of its charm, and also the reason some readers may find it tiring.
I enjoyed it. There are enough crime novels trying very hard to appear important. Crispin prefers to be brilliant and irritating.
I enjoyed The Case of the Gilded Fly very much. Gervase Fen is an excellent detective, the Oxford atmosphere is vivid and full of personality, and the mystery is genuinely intelligent.
Its solution demands a considerable amount of goodwill from the reader. It operates at the level where the detective novel stops being an encounter between reader and author and becomes a display of technical virtuosity.
For me, it is still worth it.
It is not every day that one encounters a debut novel that enters the room already knowing exactly how clever it is.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
