Sea of Poppies הוא רומן היסטורי עצום שמראה כיצד קולוניאליזם פועל דרך אדמה מורעלת, גופים מסומנים וספינה אחת שהופכת למרחב מעבר בין מוות חברתי ללידה מחדש. אמיטאב גוש מחבר כאן מיתולוגיה, אופיום, סאטירה ואלימות אימפריאלית לספר מרהיב ואכזרי על העולם המודרני ברגע לידתו.
סבתא בורחת מהבית של מאירה ברנע־גולדברג הוא רומן חד, מהיר ומכאיב על זקנה, תלות והפחד להפוך לנטל. דרך לאה בת התשעים ושמונה, אישה עוקצנית, שתלטנית וחכמה שמסרבת שידברו עליה במקום איתה, הספר נוגע בכבוד, בירידה במעמד, בעובדות זרות ובשחיקה המשפחתית שנעטפת בנימוס דק. זהו ספר שיודע להצחיק, להכאיב ולגעת באמת, גם אם בסופו הוא בוחר נחמה קצת קלה מדי.
פחד של שטפן צוויג היא נובלה קצרה וחדה על אישה בורגנית אחת, אבל בתוכה רוחשת תרבות שלמה של אשמה, הדחקה וענישה חברתית. צוויג לוקח בגידה שיכלה להפוך למלודרמה שגרתית, והופך אותה למסע חונק בתוך תודעה מתפרקת, בעולם וינאי שבו הכבוד החברתי דק בהרבה מכפי שהוא נראה. זהו ספר על חרדה, על בושה, ועל הרגע שבו הנפש נעשית הסוהר האכזרי ביותר של עצמה.
Death on the Riviera של ג'ון בוד מציע תפאורה מפתה של ריביירה צרפתית, זיופי כספים וטיפוסים אקסצנטריים, אך מתקשה לחבר את כל חלקיו לעלילה אחת מספקת. בוד עדיין כותב היטב ויוצר אווירה מצוינת, אבל המבנה המפוצל והמעבר המאוחר מדי לרצח מחלישים את הספר.
הנשף של מגדלת הדבורים הוא רומן אהבה כפול על סודות משפחתיים ועבר שאינו מרפה, אבל הכוח האמיתי שלו נמצא דווקא ברובד ההיסטורי: דנמרק תחת הכיבוש הנאצי, המחתרת, והאנשים שבוחרים לפעול כשסביבם העולם מתפורר. הדבורים נוכחות, אך בעיקר כעטיפה.
במערכה השנייה של ריצ'רד השלישי, שייקספיר כבר לא מציג רק נבל מבריק, אלא ממלכה שמתחילה לדבר בשפתו. זהו הרגע שבו הסמכות קורסת, השקר נעשה מוסד, והאמת מגלה שאין לה קיום בלי כוח שיגן עליה.
בשבילה אתה נהר הוא רומן משפחתי והיסטורי שמחבר בין גורלן של נשים, זיכרון בין־דורי והדרה מזרחית בתוך הסיפור הישראלי. דרך סיפורן של אמירה, קלרין והדר, ציונית פתאל־קופרווסר כותבת לא רק על אובדן ומשפחה, אלא גם על הכוח שקובע איזה כאב ייכנס לזיכרון הלאומי ואיזה יישאר בחוץ.
Death Makes a Prophet של ג'ון בוד הוא רומן בלשי קלאסי שעוסק ברעב למשמעות ובאופן שבו כריזמה, קנאה וחמדנות מתחפשות לרוחניות. זהו ספר חד, אירוני ומהנה מאוד, עם מבט מפוכח על כוח ועל הטיפשות האנושית.
ממואר קצר על 7 באוקטובר שמדויק כשהוא נשאר בתוך הזמן האמיתי והחשד בשפה, ונחלש כשהוא מנסה לסיים בגלויה של תקווה.
רומן תל־אביבי בלי אליבי: שוק פנויים פנויות שמייצר תנועה במקום בית, נימוס במקום דאגה, ובושה כלכלית שמתחפשת לערכים. אינסוף שברונות לב קטנים חד כשהוא מסתכל על ההווה בלי רחמים. הוא נחלש כשהוא מתקרב לשורשים, ואז חוזר מהר מדי לעיר שמוכרת בדידות במחיר יוקרתי.
דלילו כתב על רעש לבן שמטשטש פחד, אבל המציאות שלנו כבר מזמן לא לבנה. היא אדומה, חודרת ובוטה. על הדרך שבה סטטיסטיקה הופכת למזרק הרדמה, על הפער בין "ניהול" לחוסר אונים, ועל הרגע שבו הפחד הופך לטבעי עד שהוא נעלם מהעין.
איימי בנדר יודעת לגעת באימה, אבל היא מסרבת להישיר מבט לזעם ולגועל. ב-The Butterfly Lampshade היא הופכת טראומה מיתית לקיטש צהוב וקטן, ובוחרת בפיוט נקי על פני הלכלוך של החיים. סקירה על ספר שהיה יכול להיות פצע, ובחר להיות אהיל.
