Dating Dr. Dil/ Nisha Sharma

Dating Dr. Dil מתחיל באנרגיה טובה. קרינה מאן רוצה לשמור על הבית של אמה המנוחה. אביה עומד למכור אותו, והכסף שיאפשר לה לקנות אותו תלוי בדבר אחד: שתתארס. פראם ורמה הוא קרדיולוג שמנחה תוכנית טלוויזיה בשם "Dr. Dil". בהינדית, פראם פירושו אהבה ודיל פירושו לב, והוא מאמין באהבה בערך כמו שאני מאמינה בגן עדן. מבחינתו, זוגיות היא עניין של החלטה והיגיון.

המפגש ביניהם מתחיל רע, ממשיך לעימות פומבי שאחותה של קרינה מעלה ליוטיוב והופך ויראלי, ומסתבך עוד יותר כשהדודות של קרינה מציעות לפראם עסקה משלהן: ישכנע אותה שהוא הנפש התאומה שלה, והן יממנו את המרפאה הקהילתית שהוא מנסה להקים.

בהתחלה זה עובד. קרינה מוקפת במשפחה הודית אמריקאית רועשת, חטטנית ומעורבת בכל פרט בחייה. הדודות בוחשות, אביה לוחץ, החתונה של אחותה מתקרבת, והבית שבו גדלה הופך לסמל של כל מה שהיא מפחדת לאבד. פראם מגיע מהצד השני, עם תפיסה כמעט רפואית של מערכות יחסים. אהבה, לדעתו, אינה תנאי לנישואים מוצלחים.

העימות ביניהם נותן לפתיחה קצב, והסיפור המשפחתי נותן לרומן תחושה שסביב הזוג יש עולם שלם.

ואז הספר מתחיל לדשדש.

באזור האמצע אותם קונפליקטים חוזרים על עצמם. קרינה רוצה את הבית. אמה מתה. השעון מתקתק. המשפחה רוצה חתן. הדודות מתערבות. היא נמשכת לפראם. פראם עדיין לא מסוגל להציע לה את האהבה שהיא רוצה.

הבנתי.

במשך חלקים ארוכים הרגשתי שהעלילה עומדת במקום, בזמן שהדמויות מנהלות עוד גרסה של אותה שיחה.

גם מערכת היחסים בין קרינה לפראם סובלת מזה. הם מתקרבים ומתרחקים באותו מקצב, עד שקשה לזכור מה השתנה מאז הפעם הקודמת.

ואז מגיע הסקס.

השניים מחליטים על סטוץ קצר כדי "להוציא את זה מהמערכת". רעיון לא רע, שיכול היה לקדם את העלילה. בפועל, הסופרת מחליטה שמדובר באולימפיאדה.

הסצנות בוטות הרבה יותר ממה שהטון של הספר מכין אליהן, ופראם הופך כמעט בן רגע מקרדיולוג רציונלי למי שנושף בעורפו של ג'יימי דורנן.

גברת גופטה, בעלת טור העצות של העיתון הקהילתי בספר, הזהירה מראש: כשזוג מתחיל לחבב זה את זה, צריך להפריד ביניהם. תאונות קורות.

דווקא אחרי האמצע הספר משתפר, ואז, במקום לסגור את העלילה, מגיע המשבר הידוע לשמצה של הז'אנר.

Dating Dr. Dil הוא רומן חביב. הוא מוצג כגרסה מחודשת ל"אילוף הסוררת", ופותח סדרה בשם "If Shakespeare Were an Auntie". אני חיפשתי את שייקספיר ולא ממש מצאתי אותו. מה שמצאתי היה בעיקר דודות.

יש בו הומור משפחתי טוב, כמה רגעים מצחיקים מאוד, ודמויות משנה שמכניסות חיים לסיפור. אהבתי במיוחד את "Indians Abroad News", העיתון הקהילתי שקטעים ממנו משובצים בין הפרקים. חלקם כתבות רכילות על הזוג הוויראלי, וחלקם טורי העצות של גברת גופטה, שמחלקת עצות זוגיות להורים בביטחון של ועדת חקירה ממלכתית. זה ממש הזכיר לי את ליידי ויסלדאון מ"ברידג'רטון".

לפי גברת גופטה, אם הילדים שלכם מתנגדים לנישואים, קודם צריך להבין למה, ואחר כך לשכנע אותם שהם טועים. בפגישה ראשונה עדיף לא להגיש אוכל, רק כוס צ'אי, כדי שאף צד לא ישפוט את השני לפי הצלחת. וגבר חייב לפרגן לשירה של בת הזוג שלו, גם כשהיא לא יודעת לשיר.

שתיקה, כך מתברר, אינה אופציה.

וזו כנראה אחת התובנות החשובות ביותר שהספר העניק לי.

אז הנה הפרגון שלי: הספר מזייף פה ושם, אבל שר בלב שלם.

If Shakespeare Was an Auntie #1

Dating Dr. Dil / Nisha Sharma

Dating Dr. Dil starts with good energy. Kareena Mann wants to keep the house that belonged to her late mother. Her father is planning to sell it, and the money that would allow Kareena to buy it depends on one thing: she has to get engaged. Prem Verma is a cardiologist who hosts a television show called Dr. Dil. In Hindi, prem means love and dil means heart, and he believes in love about as much as I believe in heaven. As far as he is concerned, a successful relationship is a matter of decision and logic.

Their first meeting goes badly, develops into a public confrontation that Kareena’s sister uploads to YouTube, and becomes even more complicated when Kareena’s aunties offer Prem a deal of their own: convince Kareena that he is her soulmate, and they will fund the community clinic he is trying to open.

At first, it works. Kareena is surrounded by a loud, intrusive Indian American family involved in every detail of her life. The aunties interfere, her father applies pressure, her sister’s wedding is approaching, and the house she grew up in becomes a symbol of everything she is afraid of losing. Prem comes from the opposite direction, with an almost clinical approach to relationships. In his view, love is not a requirement for a successful marriage.

The conflict between them gives the opening plenty of pace, and the family storyline makes the romance feel as though an entire world exists around the couple.

Then the book begins to drag.

Around the middle, the same conflicts start repeating themselves. Kareena wants the house. Her mother is dead. Time is running out. Her family wants a husband for her. The aunties interfere. She is attracted to Prem. Prem still cannot offer her the kind of love she wants.

I got it.

For long stretches, I felt as though the plot was standing still while the characters held yet another version of the same conversation.

The relationship between Kareena and Prem suffers from the same problem. They move closer, then pull away, over and over, until it becomes difficult to remember what has actually changed since the previous round.

And then comes the sex.

They decide on a brief fling to “get it out of their system.” Not a bad idea. It could have moved the plot forward.

Instead, the author turns it into the Olympics.

The scenes are much more explicit than the tone of the book prepares the reader for, and Prem transforms almost overnight from a rational cardiologist into someone breathing down Jamie Dornan’s neck.

Mrs. Gupta, who writes the advice column for the community newspaper in the novel, had already warned us: when two people begin to like each other, they should be separated immediately.

Accidents happen.

Oddly enough, the book improves again after the midpoint.

And then, instead of simply closing the story, we get the genre’s infamous late-stage crisis.

Dating Dr. Dil is a pleasant romance. It is presented as a reimagining of The Taming of the Shrew and opens a series called If Shakespeare Were an Auntie.

I looked for Shakespeare.

I did not really find him.

What I mostly found were aunties.

There is good family humour here, several genuinely funny moments, and secondary characters who give the story life. I especially liked Indians Abroad News, the community newspaper whose excerpts appear between chapters. Some are gossip pieces about the viral couple, and others are Mrs. Gupta’s advice columns, where she dispenses relationship advice to parents with the confidence of a national commission of inquiry.

According to Mrs. Gupta, if your children object to marriage, the first step is to understand why.

The second is to convince them that they are wrong.

On a first meeting, it is better not to serve food, only chai, so neither side judges the other according to the plate in front of them.

And a man must compliment his partner’s singing even when she cannot sing.

Silence, apparently, is not an option.

And that may be one of the most important things this book taught me.

So here is my compliment:

the book sings off-key now and then, but it sings with its whole heart.