Murder by Matchlight מאת E.C.R. Lorac נפתח בסצנה נהדרת: לונדון בזמן הבלק־אאוט, חושך, ערפל, גשר בפארק, הבזק קצר של גפרור וגופה שמתגלה כמעט במקרה. הגפרור נדלק יפה. הלהבה, קצת פחות.
אנקת גבהים מאת אמילי ברונטה מצוין גם בקריאה שנייה, אולי אפילו יותר. רק אז באמת רואים שזה לא סיפור אהבה גדול, אלא רומן על אובססיה, בעלות והרס. ברונטה לא כתבה פנטזיה רומנטית. היא כתבה ספר פראי, אכזרי ומדויק על מה שקורה כשקוראים לרעל בשם אהבה.
Sweet Danger מאת מרג׳רי אלינגהם הוא ספר שמבטיח הרפתקה בלשית פרועה: ממלכה בלקנית קטנה, יורשים אבודים, מסמכים סודיים, תחפושות, מרדפים ואלברט קמפיון אחד שאמור לסדר את הכאוס.
ברית הוורדים הוא רומנטזי היסטורי על מלחמות השושנים, מלכת פיות, כוח נשי, נשפים ואנגליה אלטרנטיבית אכזרית.
The Man Who Was Thursday מאת G.K. Chesterton מסוג הספרים שגורמים לקורא לחשוד בעצמו: אולי פספסתי משהו, אולי יש כאן שכבה עמוקה, אולי כל הערפל הזה הוא בעצם גאונות. מה בדיוק צ׳סטרטון עושה עם אנרכיסטים, שוטרים סמויים וימות השבוע?
The Man Who Was Thursday, A Nightmare / G.K. Chesterton Read Post »
The Man with the Sack מאת Margery Allingham, סיפור קצר של אלברט קמפיון לחג המולד, שבו הבלבול, הקצב והקסם של אלינגהם עובדים בדיוק מפני שהסיפור נגמר בזמן.
סקירה על Artists in Crime מאת Ngaio Marsh, תעלומת תור הזהב בבית אמנים, עם רודריק אליין ואגתה טרוי, שמציעה זירה מרתקת אך מתעכבת יותר מדי לפני שהרצח באמת מתחיל לעבוד.
במערכה השלישית של ריצ'רד השלישי, שייקספיר מראה איך הפיכה נעשית חוקית, איך רצח הופך להגנה על המדינה, ואיך שתיקה ציבורית הופכת ללגיטימציה. זה הרגע שבו ריצ'רד לא כובש רק את הכתר. הוא כובש את הנרטיב.
Whose Body? הוא ספר בכורה מרשים מפני שדורותי ל. סיירס מבינה כבר כאן שחידת רצח לבדה אינה מספיקה. בתוך תעלומה כפולה ואלגנטית היא מכניסה ללורד פיטר ווימזי הלם קרב, אירוניה מעמדית ולכלוך תרבותי, ומראה שהפשע אינו קורה בוואקום והבלש אינו מכונה לפתרון חידות.
Weekend at Thrackley הוא ספר ביכורים משנת 1934, שמתחיל כמו תעלומת אחוזה בריטית קלאסית, עם מארח מסתורי ואורחים חשודים, ואז מחליט לדהור אל מחוזות של טירוף כמעט תיאטרלי. התוצאה מופרכת, קלילה ומהנה מאוד.
הפרולוג של צ'וסר איננו רק מצעד דמויות צבעוני, אלא דיוקן של עולם שמאבד בהדרגה את האמת שלו. מן האצולה אל הכנסייה ומן הכנסייה אל השוק, אידיאלים מתחלפים במופע, מופע בכסף, וכסף בחוב.
🛑 תחנת ביניים: מסע של התרוקנות או, לאן נעלמו האידיאלים Read Post »
Death of Anton הוא בלש תור זהב מהיר, חכם ורענן, שמנצל את זירת הקרקס לא רק כקוריוז אלא כמערכת חברתית אכזרית של הופעה, פחד ותחרות. מה שנראה בתחילה כתאונה עם טיגריסים מתגלה כרצח שנולד מתוך קהילה סגורה ורעבה לכסף.
