Please scroll down for an English review
The Long Shoe מאת בוב מורטימר מתחיל כספר קליל, מוזר ובריטי, ומסתיים בתחושה מעט מביכה של: רגע, באמת קראתי את כל זה?
מה שצריך לדעת
רומן מאת Bob Mortimer על מאט, גבר שאיבד את עבודתו ואת זוגיותו ומקבל הצעה לגור בדירת יוקרה בסאטסומה הייטס בתמורה למעקב אחר אדם מסוים.
לקוראים שאוהבים הומור בריטי מוזר, תעלומות קלילות, דמויות אקסצנטריות, אבסורד וספרי פשע שאינם לוקחים את עצמם ברצינות.
הקול החביב של מאט, האומללות המשעשעת שלו וכמה רגעים אבסורדיים שמעניקים לספר קסם בריטי מוזר בתחילתו.
התעלומה אינה נבנית בצורה משכנעת, הדמויות נעשות מוגזמות והמעבר לנקודות המבט של קרול והרייט אינו מוסיף עומק. גם ההומור אינו חזק מספיק כדי להחזיק את העלילה.
הספר מסופר בעיקר בגוף ראשון מפי מאט, גבר שאיבד את עבודתו ואת זוגיותו ומוצא את עצמו במצב חיים די עלוב. בת זוגו, הרייט, עוזבת אותו, והוא משוכנע שיש גבר אחר. במקביל הוא מקבל הצעה מוזרה: לגור בדירה יוקרתית סאטסומה הייטס, בתמורה לכך שיבצע מעקב אחר אדם מסוים.
יש כאן בסיס לתעלומה עם מאפיינים קומיים ונגיעות של אבסורד, אבל הספר אינו באמת מצחיק ואינו באמת מתוחכם.
מאט הוא דמות נעימה, חביבה באומללותה ובאופן שבו הוא מפרש את המציאות דרך תחושת הכישלון האישי שלו. יחד עם זאת, העיוורון שלו אינו הופך לכלי ספרותי. במקום להוביל לתעלומה שנבנית בהדרגה, הוא פשוט מסתובב בתוך עלילה די מופרכת עד שהדברים איכשהו נפתרים.
גם הדמויות המשונות אינן מצילות את הספר. קרול, למשל, אמורה להוסיף צבע והומור, אך ככל שהעלילה מתקדמת היא הופכת לדמות מוגזמת ומוזרה, ולא במובן החיובי. גם המעבר לפרקים מנקודות המבט של קרול והרייט אינו מוסיף עניין או עומק לסיפור.
The Long Shoe הוא ספר מטופש למדי. יש בו תעלומה שאינה באמת תעלומה, רעיונות שאינם מפותחים מספיק, דמויות מוגזמות והחלטות עלילתיות לא משכנעות. הרגעים החביבים שבו מתפוגגים במהירות, וגם הקול של מאט אינו מצליח להחזיק את העלילה לאורך זמן.
סיימתי אותו, כן. אני לא בטוחה שזה אומר משהו טוב עליו. לפעמים זה רק אומר שגם לקורא יש רגעים חלשים.
The Long Shoe / Bob Mortimer
Kindle Edition, 2025, 336 Pp
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
The Long Shoe / Bob Mortimer
The Long Shoe by Bob Mortimer begins as a light, strange, and very British novel and ends with the slightly embarrassing thought: wait, did I really read all of that?
The story is told mainly in the first person by Matt, a man who has lost his job and his relationship and finds himself in a fairly miserable situation. His girlfriend, Harriet, leaves him, and he is convinced that there is another man. At the same time, he receives a strange offer: he can live in a luxury apartment in Satsuma Heights in exchange for following a particular person.
There is the foundation of a mystery here, with comic elements and touches of absurdity, but the book is not genuinely funny or clever.
Matt is a pleasant character, likable in his misery and in the way he interprets reality through his personal sense of failure. However, his blindness to what is happening around him never becomes an effective literary device. Instead of leading to a mystery that develops gradually, he simply wanders through a rather ridiculous plot until things are somehow resolved.
The strange supporting characters do not save the book either. Carol, for example, is clearly intended to add color and humor, but as the plot progresses she becomes exaggerated and bizarre, and not in a good way. The move to chapters told from Carol’s and Harriet’s points of view does not add interest or depth to the story.
The Long Shoe is a fairly silly book. It contains a mystery that is not really a mystery, underdeveloped ideas, exaggerated characters, and unconvincing plot decisions. Its pleasant moments disappear quickly, and even Matt’s narrative voice cannot sustain the story for long.
I finished it, yes. I am not sure that says anything good about the book.
Sometimes it just means readers have weak moments, too.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
