מזכירתו המפתיעה מאת שנטל שאו, Acquired by Her Greek Boss, הוא הרלקין קליל להעברת שעתיים: עוזרת אישית שקטה ויעילה, בוס יווני מצליח עם תסביכים משפחתיים, אהבה בסתר, סוד משפחתי וקצת יותר מדי שמות אקזוטיים שאחרי שעה כבר קשה לזכור. זה לא ספר שממציא את הז׳אנר מחדש, אבל כקריאה רומנטית קצרה וזורמת הוא עושה את העבודה.
מרגלת אמיצה, רשת מחתרתית ונערה שמחפשת תשובות אחרי המלחמה. סיפור על נשים שלחמו בצללים והשאירו חותם שנמחק מהזיכרון עד עכשיו.
שד יהיר מאת ר.ס. גריי, Arrogant Devil, הוא רומן רומנטי קליל, מצחיק ומענג על מרדית’, אישה שנמלטת מחייה הקודמים ומגיעה כמעט חסרת כול לחווה בטקסס. ג’ק, מנהל החווה, בטוח שמדובר באישה מפונקת שלא תחזיק מעמד יום אחד. אידית’, סבתו בת ה־104, מבינה מהר יותר מכולם שיש כאן הרבה יותר ממראית עין. זה ספר על העמדות פנים, משפחה לא צפויה, הזדמנות שנייה וגיבורה שמגלה את עצמה מחדש במקום שבו איש לא ציפה ממנה להצליח.
חמש מסות מטלטלות על אשמה, עינוי, זהות ויהדות אחרי השואה. ניתוח פילוסופי ורגשי של אדם שמסרב לשכוח.
מעבר לאשמה ולכפרה נסיונותיו של אדם מובס לגבור על התבוסה/ ז'אן אמרי Read Post »
כתבת קולינריה שחולמת לביים סרט מגלה שמלגה תלויה בזה שלא תהיה נשואה. בעיה קטנה: היא עדיין נשואה על הנייר, למרות שלא ראתה את בעלה עשרים שנה ולא ממש טרחה להתגרש. מכאן האיש עם הטבעת יוצא למסע גלובלי חצי הזוי, חצי ממכר, מלא אוכל שעושה חשק לחטוא, וביקורת חדה על החיים המודרניים, הטלפון שמנהל אותנו, והרדיפה אחרי תהילה. רק חבל שהעלילה לא תמיד תפורה, והעמימות לפעמים מרגישה יותר כמו חור מאשר תחכום.
מה קורה כשהספרנית השקטה פוגשת את הגבר שמבין שליטה? פחות עונש, יותר תשוקה. רומן שמחבק את הז’אנר, בלי להיכנע לו.
התעוררות מדברית מאת אבי גרין, הוא הרלקין מדברי קלאסי מז׳אנר השונאים שהופכים לאוהבים: סילבי אסרטיבית ומשעשעת, ארקים אל־סהיד שייח שתלטני ודי פוץ, והרבה אנרגיה של “מי לעזאזל בוחר את השמות האלה”. מעבר לספר עצמו, הפוסט נוגע גם בפער המחירים המרגיז בין ספרי הרלקין באנגלית לקינדל לבין המחירים הדיגיטליים של שלגי בעברית. בקיצור: קצת רומנטיקה, קצת עצבים צרכניים, והרבה מדבר.
ספר של זיכרונות קצרים, אישיים ובדויים, שמתחיל בעוצמה אינטימית אך מתעמעם כשהוא מתרחק מהאישי אל האוניברסלי. ביקורת מלאה.
היה לי ממש קשה להתחבר לספר הזה ולדמות הראשית, אמיליה. הוא יותר מוצלח מהספר הקודם בסידרה, "הצוואה" אבל פחות מוצלח מ"ההימור"…..
כומר קוריאני־אמריקאי חוזר לצפון קוריאה כדי לקבור את העבר ולהתעמת עם רוחות מלחמת האזרחים. רומן היסטורי חזק שמביט ישירות לתוך עיני הזוועה.
סקרלט מאת מריסה מאייר הוא בדיוק מה שקיוויתי שהספר השני בסדרה יהיה: מהיר יותר, כיפי יותר, חד יותר, ובעיקר הרבה פחות מעורר מרמרת מהספר הראשון. מאייר לוקחת את כיפה אדומה, הופכת אותה לחוואית צרפתייה עקשנית בשם סקרלט, מצמידה לה לוחם זירה מסוכן בשם וולף, ומשלבת אותם עם סינדר ות׳ורן במנוסה אחת גדולה. יש כאן קצב, אירוניה, כימיה, כוח נשי, והרבה מאוד “עוד פרק אחד ודי”, השקר הספרותי העתיק ביותר אחרי “הסדרה הזאת בטח תיסגר מהר”.
קאריס נעלמה מחייו של זאנדר בלי הסבר. שלוש שנים אחר כך, סערה כולאת אותם יחד בבית חווה ישן ומכריחה אותם להתמודד עם העבר. רומן שלגי מוצלח יחסית, גם אם הסוד הגדול אינו מצדיק את כל הדרמה.
