מאטי וחברו השתקן נילה גדלים בויטולה, עיירה קטנה בצפון הרחוק של שוודיה. הימים הם ימי סוף שנות ה- 60 ומאטי מתאר את שנות הילדות והבחרות שלו, של נילה…
ספר לירי קצר ומרהיב שבו יואל הופמן כותב את קורות חייו כמו שיר מתמשך. מילים שמלטפות, מציירות ומפוצצות את הלב ביופי טהור.
העלילה בקליפת אגוז, כשנמצאים שרידי גופה בחווה ששימשה כביתו של הסופר המינגווי בקובה, נקרא מריו קונדה, בלש בדימוס, כדי לנסות ולהתחקות אחר פתרון התעלומה…
"חדר 411" מתאר את סיפור אהבתם של גבר ואישה לכאורה פרטיקולריים אבל בפועל אוניברסלים. הסיפור מושמע מנקודת מבט של האישה, כשמידי פעם משתרבב לסיפור קולו של הגבר. בעיקר דרך המחוות…
"מלחמות כבר לא קורות בחורף" כי סוס מנצח לא מחליפים. אם ניצחנו פעם אחת ניצחון כל כך סוחף בתוך שישה ימים בקיץ, אין סיבה שלא נשמר את אותם ההישגים …
"מסעותי עם צ`רלי", הוא לדעתי אחד מהספרים המכוננים שקראתי. הפרקים האחרונים שלו, המתארים את המסע שערך סטיינבק בדרום ארה"ב, השאירו אותי נסערת מעומק השינאה, האלימות והכיעור האנושי שרק החמירו מאז שנכתב הספר….
"מופקרות" של ענת גור קורע את מסכת האשליות מעל נושא הזנות: לא כסף קל, לא רומנטיקה בסגנון הוליווד, אלא ניצול, אלימות והפקרה. קולן של נשים שמבקשות לשרוד והאשמה שמוטלת על חברה שמעדיפה להסיט מבט…
בשנים האחרונות תורגמו די הרבה ספרים שמתארים לנו את המצב הקיומי בהודו. לא מזמן, סקרתי את "האב הצייתן" אבל ככה מהזיכרון המחורר שלי יצאו גם: "בית", "הפקיד ההודי", "בוליווד אהובתי"….
ספר שכולו זרם תודעה פיוטי, מהפנט ובלתי ניתן לריסון. הגלים של וירג’יניה וולף הוא לא עלילה, אלא מצב צבירה: של זיכרון, של כאב, של הזמן החולף. שישה חברים, חיים שלמים, וגלים של תודעה ששוטפים שוב ושוב את אותו חוף….
קניתי את הספר כי נמשכתי לשם המיוחד, שעוסק במרחבים המודרניים ובקשר שלהם לפרט. לאמר שהספר סיפק את ההבטחה הגלומה בשם שלו, יהיה שקר גס ובוטה. המסה השלישית "קניון"….
חללים,שדות תעופה,קניון/ עדי שורק,עידן צבעוני, עודד מנדה-לוי Read Post »
איאן מקיואן בונה אמת, הורס אותה, ושוב בונה אותה מחדש. כפרה הוא רומן שמעמיד את הקורא מול שאלה עתיקה: האם אפשר לתקן עוול שכבר נכתב בדמו של אחר. זה ספר יפהפה, אכזרי, ומרגיז, שהכפרה בו היא אולי רק חלום ספרותי שאיש אינו יכול לחיות בו באמת.
"יונה ונער" הפך לרב מכר לאומי עם צאתו למדפים. נקשרו לו כתרים, הוא "נדחף" והשתחל לראש התורים של קוראים עמוסים, ולכן כשהזדמנה לי השעה, ובגלל שרציתי (מאוד רציתי) לכתוב …
