Death of Anton הוא בלש תור זהב מהיר, חכם ורענן, שמנצל את זירת הקרקס לא רק כקוריוז אלא כמערכת חברתית אכזרית של הופעה, פחד ותחרות. מה שנראה בתחילה כתאונה עם טיגריסים מתגלה כרצח שנולד מתוך קהילה סגורה ורעבה לכסף.
הכרך הכפול של ג'ון בוד מציג פער חד בין שני ספרים. Death in White Pyjamas נהנה מתפאורת תיאטרון טובה אך מתפזר מרוב מניעים ודמויות, בעוד Death Knows No Calendar מציע תעלומה חדה, לוגית ומהודקת שמצדיקה כמעט לבדה את קיומו של הכרך.
Death in White Pyjamas / Death Knows No Calendar/ John Bude Read Post »
The Cornish Coast Murder הוא ספר ביכורים בלשי מפתיע בבשלותו, שבו ג'ון בוד מציג כבר מן ההתחלה מבנה מהודק, חקירה חכמה ושימוש מצוין בנוף הקורנוולי כחלק מהיגיון הפשע. זהו בלש קלאסי הוגן, אינטיליגנטי ומענג מאוד לקריאה.
Death on the Riviera של ג'ון בוד מציע תפאורה מפתה של ריביירה צרפתית, זיופי כספים וטיפוסים אקסצנטריים, אך מתקשה לחבר את כל חלקיו לעלילה אחת מספקת. בוד עדיין כותב היטב ויוצר אווירה מצוינת, אבל המבנה המפוצל והמעבר המאוחר מדי לרצח מחלישים את הספר.
Death Makes a Prophet של ג'ון בוד הוא רומן בלשי קלאסי שעוסק ברעב למשמעות ובאופן שבו כריזמה, קנאה וחמדנות מתחפשות לרוחניות. זהו ספר חד, אירוני ומהנה מאוד, עם מבט מפוכח על כוח ועל הטיפשות האנושית.
סיפור קצר שמתחיל במילה אחת שמסגירה את המנגנון כולו: אשראי. אנגלי נותן "מקום" למוכר גלויות מקומי, וקורא לזה כבוד. ואז מגיע הדור הבא ומחליף את השפה. לא כבוד, אלא תועלת; לא חברות, אלא גביית חוב. The Book of Honour מצטיין בלחשוף איך קולוניאליזם מתחפש לנדיבות, ומסתיים רגע לפני שהמטבע נשבר ביד.
ספר פשע בלי זיקוקים, בלי טוויסט בכל פינת עמוד, ובלי בלש גאון שמציל הכול ברגע.
Antidote to Venom של פרימן ווילס קרופטס הוא רומן שנבנה לאט, כמו מנגנון מדויק, ומתבונן לא רק בפשע אלא גם בנפש שמתפרקת תחת לחץ. זה ספר על אדם רגיל שנדחק לפינה, על רעל שמחלחל הרבה לפני שהוא ננעץ בגוף, ועל בלש שמחזיר לעולם את ההיגיון בשקט, בלי רעש וצלצולים.
אחד הרומנים האלגנטיים ביותר שיצאו מתור הזהב של ספרות המתח הבריטית.
קרול קרנק אורגת פשע מדוד, קר כזכוכית, בעולם שבו יופי הוא רק מסכה, ואמת דבר מסוכן בהרבה.
רעה תחת השמש הוא אחד הספרים הטובים ביותר של אגתה כריסטי, לא רק בזכות התעלומה עצמה אלא בזכות הדרך שבה היא בונה קבוצה סגורה שמתמלאת לאט בקנאה, משיכה, עוינות ושיפוטיות. ארלנה מרשל היא לא רק קורבן, אלא הכוח שמערער את שיווי המשקל החברתי כולו, וכריסטי יודעת בדיוק מה לעשות עם זה.
הגופה בספריה הוא עוד תרגום מוצלח לקלאסיקה של אגתה כריסטי, עם פתיחה נהדרת, קצב טוב ומעבר חד מאחוזה כפרית אל עולם מלונאי מלא מניעים וחשודים. זה אולי לא הספר הכי הוגן שלה מבחינת רמזים, אבל הוא בהחלט אחד הכיפיים לקריאה.
מודעת רצח היא עוד דוגמה מוצלחת מאוד לכריסטי במיטבה: פתיחה מסקרנת, כפר אנגלי שמאבד מהר את שלוותו, וקבוצת חשודים שהולכת ומסתבכת ככל שמיס מארפל נכנסת לתמונה. התרגום החדש עושה חסד לא רק עם התעלומה, אלא גם עם מיצי, אחת הדמויות הזכורות ביותר בספר.
רצח במעון הכומר הוא אחד הספרים המהנים של אגתה כריסטי, וגם נקודת הפתיחה של מיס מארפל. דרך כומר משועשע, כפר אנגלי רכלני ופשע שנובע מפגמים אנושיים פשוטים, כריסטי בונה תעלומה חכמה, זריזה ולא מתאמצת להרשים בכוח.
