נערה שחורה, הרה בפעם השנייה מאביה, נאבקת לשרוד במציאות אכזרית של עוני, אלימות והזנחה. "תלחצי" הוא מסע מצמרר של כאב, חלומות ושאלות נוקבות על אחריות החברה וסיבה טובה להוקיר את מה שיש…
סקרלט פימפרנל של הברונית אורצ'י הוא רומן הרפתקאות קלאסי, כתוב היטב ומהנה מאוד, שגם היום קל להבין למה הפך לתופעה. הוא לוקח את ימי המהפכה הצרפתית, ממציא מתוכם גיבור מסתורי במסכה, ומספק עלילה מרתקת עם כל מה שצריך, מתח, תחבולות, זהות כפולה ואגדה שנולדת מול העיניים. חבל רק שהאהדה הגלויה של אורצ'י לאריסטוקרטיה באה על חשבון הדיוק ההיסטורי.
אסכולה ישנה של טוביאס וולף הוא רומן חניכה חד, שנון ורגיש, על תלמיד מלגאי בפנימייה יוקרתית בניו אינגלנד, שמנסה לפלס לעצמו דרך בעולם של אליטות, כתיבה ותשוקה להכרה ספרותית. רוב הספר כתוב בעדינות מבריקה, עם דמויות חדות ומבט מפוכח על החברה האמריקאית. חבל רק שבשלב האחרון וולף מוסיף פרק מיותר, שמחליש ספר שכמעט הצליח להיות שלם לגמרי.
אישה בברלין הוא יומן מטלטל וצלול על הימים שבהם גרמניה הנאצית קרסה והנשים בברלין נשארו לשלם את המחיר. זהו מסמך היסטורי מרתק על רעב, השפלה, אונס, תבוסה והתפכחות, גם אם קשה מאוד לקרוא אותו בלי לזכור מי הביא את המלחמה הזאת על אירופה ועל עצמו.
להחזיק את הזנב של החלום של ניצה סלונים נוגע בכמה חומרים נפיצים באמת, אובדן, פריפריה, זהות, יחסי הורים וילדים ופערים חברתיים, ולכן האכזבה ממנו גדולה במיוחד. ברגעים שעוסקים בכאב אישי יש בו אמת רגשית, אבל ככל שהוא מנסה להפוך את עצמו לרומן על החברה הישראלית, הוא שוקע בקלישאות, סטריאוטיפים ודמויות שלא מחזיקות משקל אמיתי.
חזירים ברקיע של ברברה קינגסולבר מתחיל כמעט כמו סיפור בריחה, אבל הלב שלו נמצא במקום אחר לגמרי: ביחסים בין נשים, בשאלת האימהות, ובפצע ההיסטורי של העם הצ'ירוקי. זה ספר שקט, מצטבר ולא צועק את הכאב שלו, ולכן כשהוא פוגע, הוא עושה את זה עמוק.
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי של מייקל שייבון הוא ספר מבריק על הנייר, וגם בכתיבה. יש בו כישרון, תנופה, עולם עשיר, קומיקס, יהדות, אמריקה ומלחמה. ובכל זאת, לפעמים ספר יכול להיות מצוין ובכל זאת לא להיפתח לקורא. זה בדיוק המקרה כאן: הערכתי את הכוח, את הסגנון ואת השאפתנות, אבל אחרי מאות עמודים פשוט לא הצלחתי להמשיך.
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי/ מייקל שייבון Read Post »
מידלסקס של ג'פרי יוג'נידיס הוא רומן שאפתני מאוד, שמצליח להיות בעת ובעונה אחת גם סיפור על גוף, זהות ומגדר, וגם סיפור רחב יותר על הגירה, מעמד בינוני, אמריקה וההיסטוריה שזזה בתוך משפחה אחת. במיטבו זה ספר מרתק, חכם ובהיר להפליא. חבל רק שבישורת האחרונה הוא גולש לטלנובלה ומחליש חלק מן ההישג.
Doomsday Book של קוני ויליס הוא ספר מסע בזמן נדיר, מפני שהלב שלו איננו הטכנולוגיה אלא בני האדם. דרך קיוורין, שנשלחת לאנגליה של המאה ה-14 ומגלה שהגיעה בדיוק למקום האיום ביותר האפשרי, ויליס כותבת רומן סוחף, מצחיק, מכאיב וחכם מאוד על מגפה, בירוקרטיה, דטרמיניזם וחמלה.
רומן רב־עוצמה המסופר בקולותיהן של נשות משפחת פרייס, היוצאות עם אביהן המיסיונר לקונגו ונלכדות בין אמונה, אשמה ופערי תרבויות.
מקרה אונס קבוצתי מחזיר את ענת מצליח, חברת קיבוץ צעירה, למסע בנבכי הזיכרון. דבק שקדים או ציאניד שוזר פרקים מן ההווה והעבר, ומשרטט דיוקן נוקב של החברה הקיבוצית: קודים נוקשים של התנהגות, הדחקה של טראומות, ומה קורה כאשר החוקים נשברים…
בטירה מבודדת לרגלי הרי הקרפטים, גנרל בדימוס ממתין לפגישה גורלית עם ידיד נפש שעזב אותו לפני ארבעים ואחת שנים וארבעים ושלושה ימים. הנרות בערו עד כלות הוא רומן מהפנט על זיכרון, נאמנות, בגידה והכוח הבלתי ניתן לעצירה של הזמן. יצירה פיוטית ועוצמתית שנחרטת בלב הקורא…
