מקום טוב ללילה/ סביון ליברכט
שבע נובלות על יחסים, זיכרון ושברים שלא נגמרים. בין ילדים להורים, בין אוהבים לשעבר, ובין תל אביב, קיבוץ והירושימה, סביון ליברכט מצליחה לזקק רגעים של כאב אנושי לכדי פרוזה חדה ונוגעת…
שבע נובלות על יחסים, זיכרון ושברים שלא נגמרים. בין ילדים להורים, בין אוהבים לשעבר, ובין תל אביב, קיבוץ והירושימה, סביון ליברכט מצליחה לזקק רגעים של כאב אנושי לכדי פרוזה חדה ונוגעת…
פימה הוא דמות שוליים גאונית כמעט. יש בו שילוב מנצח של לוזריות עם הומור וחוסר שאפתנות מטמטם…דמות מענגת עד כה אחת הטובות שיצא לי לקרוא…
רצח כפול בבאר שבע, שוטר "מת" שמתעקש שהוא חי מאוד, ועיתונאית עקשנית שמסרבת לוותר על החקירה. ליזי בדיחי חוזרת, חדה יותר, נועזת יותר, ובדרך לפתרון תעלומה שנמתחת בין רחובות באר שבע ליצירותיהם של סוטין וסקריאבין…
אמא נעלמה, אבא נוכח־נפקד, ואביגייל מנהלת את הבית כמו בוסית קשוחה ממחלקת כוח אדם. מילה רק רצתה קצת שקט. אז היא הזמינה רובוטית שתעשה במקומה את כל מה שמציק…
נובלה ממשיכת פריסט, שבה פופי וטיילר כבר נשואים אך שקועים בלולאת סקס בלתי נגמרת שמחליפה כל עלילה אפשרית. ספר שנע בין הגות תאולוגית לפורנו מהוקצע, שבו גם הקורא זקוק לכפרה ומחילה…
ורד שנבל יודעת לכתוב על זוגיות, אבל הפעם היא מתפזרת. חבל, כי היה פה פוטנציאל לסיפור נוגע.
"בלגן נפלא" הוא בעיקר בלגן. הנפלא? אולי בספר הבא…
סיפור על שבר משפחתי, על כתיבה, ועל מה שנשאר כשמסירים את הקישוטים…ספר שכדאי לקרוא, במיוחד בזכות אותו פרק אחד מדויק, מרגש, מהודק, שמזכיר למה נשארנו עד הסוף…
רצח אכזרי בבית חווה מבודד, גופות מרוטשות וסודות מהעבר שלא נותנים מנוח. הצפעוני של הוקאן אוסטלונד הוא מותחן סקנדינבי קפוא ומצמרר, שבו השכנים מעלימים עין, הבלשים מסתבכים, והקורא נשאב לתעלומה שלא מרפה…
איזבו היתה בת 8 כשלסלו ולמארי מצא אותה מנגנת בצ'לו באחד מרחובות לונדון. אמא שלה נהרגה בתאונת דרכים ואביה שקע בהתמכרות לסמי שיכוך כאבים. עזובה, איזבו הצעירה מחוננת …
שלוש נובלות, שלושה סודות מהעבר שלא מניחים לדמויות. בואי של אורלי סיגל נע בין טראומה, זוגיות ומשפחה, מהעוצמה המטלטלת של "חממות", דרך המשבר הרגשי של "בואי", ועד ההתגלות המטורפת ב"פס חם". ספר שבו העבר לעולם לא קבור באמת….
שלושה סיפורים, שלוש נשמות תועות, וחיבור אחד שלא לגמרי מצליח להתהדק. ספר עם עומק ואמפתיה, אבל גם עם שובל של תסכול שלא שוכך.
קבוצת זרים נפגשת לדבר על מה שכולנו מעדיפים להדחיק, המוות.
עמיה ליבליך מתעדת סדרת מפגשים מרגשים בקבוצת "קפה מוות", שבה המשתתפים משתפים, מתמודדים, מתרחקים ומתקרבים. ספר שמשלב בין עדות אישית, דיון תיאורטי ומבט חברתי על איך אנחנו כחברה ואנשים פרטיים מתמודדים עם הגבול האחרון.