המסילה הוא רומן שמתחזה לפילוסופי, אמנותי ומטאפורי, אבל נשאר סקיצה. מבנה מינימליסטי שלא מייצר חיים, מוטיבים שאינם מתגבשים, ודמויות שנעות בלי נפש. בסוף נותר רק רושם אחד: מסע שלא זז לשום כיוון.
עדן מבקש לגעת בכאב של שלוש נשים, אבל נשאר רחוק ממנו. זה רומן מינימליסטי, כתוב יפה, שמרחף מעל המציאות הישראלית במקום לצלול אליה. סקירה על ספר יפה ומנותק, שנשאר מחוץ ללב.
האבירות צועדת קדימה, אך דווקא השומר או איש היער מציב את האמת: לא זהב, לא קדושה, אלא דיוק, שקט ועבודה. אצל צ’וסר, הדרך שייכת לזה שיודע לפעול, לא לחלום.
זיכרון יכול להיות עוצמתי יותר מהספר עצמו. גיא אוני חוזר אלי אחרי עשרים שנה, רק כדי לגלות שהקסם השתנה. רומן חשוב, מרגש וחזק, אבל הקריאה השנייה חשפה אמת כואבת: לפעמים הזיכרון חד יותר מהמפגש המחודש.
“הסטודנט – חדר עבודה” כולל שתי נובלות על בחירה באי־הורות, על אינטלקטואליות שמתנכרת לחיים ועל הורות מדומיינת. שתי נובלות חכמות ומאתגרות שבוחנות את הגבול בין מחשבה לרגש, בין יצירה לקיום.
האבירות לא מתה. היא פשוט קמה בבוקר וגילתה שהעולם עבר לאסתטיקה, שירים ושיער מושלם.
🛡 האביר והסקוויר – אבירות בת פריחה, אבירות בת שקיעה Read Post »
רומן שמתחיל בשיברון לב ומסתיים בתחושת ריק. שם פרפרים עפים מבטיח עומק ורגש, אך נלכד בתוך סחיטה רגשית ובדמויות שאיבדו כנפיים. ספר שמבטיח פרפרים ומספק בעיקר קונפטי צבעוני.
זאת המנוחה שלך הוא ספר שהבטיח מסע לגאולה ומסתיים בחניון.
רומן רעיוני עם ניצוצות של סאטירה, שנחנק תחת המילים של עצמו.
כשהגשם נרגע, האנשים מופיעים.
לא מלאכים, לא קדושים, אלא חברה שלמה: אצולה מתקלפת, דת מצוחצחת מדי, והמון שמדבר סוף סוף בקול ברור.
בפרק הזה צ'וסר לא מחנך. הוא מציג.
ואנחנו נלמד דרך הקולות, לא דרך הדרשות.
🏇 סיפורי קנטרברי: הדמויות יוצאות לדרך, חברה שלמה על דרך אחת Read Post »
ספר שהופך את כוס הוויסקי למראה לאומית. שיבר לא כותבת על שתייה, היא כותבת על פחד. על איך אומה שלמה שתתה כדי לא להרגיש, ובדרך הפכה את הטשטוש לאידאולוגיה. זה לא מסע היסטורי, אלא ניתוח אופי. חד, כואב, מדויק. לא נוח. בדיוק בגלל זה חשוב.
ספר שנולד מתוך רצון להחזיר קול לאישה שנמחקה מההיסטוריה, ומזכיר לנו שגיבורות לא נולדות רק במיתוסים, אלא גם ביומנים דהויים ובשורות שקטות. רסיסי לילה מצית את הדמיון, מרגש, אבל גם משאיר טעם של "זה היה יכול להיות הרבה יותר".
לפני שש מאות שנה כתב ג’פרי צ’וסר על עולם עייף מאמונה, מרמה ומכוח. בפרולוג לסיפורי קנטרברי הוא שלח שלושים צליינים לדרך אחת וכל אחד מהם נשמע כמונו היום: מדברים על צדק, מחפשים אמת, ומספרים סיפורים כדי לשרוד.
🏇 המסע יוצא לדרך – הפרולוג של צ'וסר כמראה של אנגליה Read Post »
