A Testament to Murder של ויויאן קונרוי הוא ספר בלשי ששם את הדמויות במרכז, לא את התקופה או החברה. עם עלילה חדה, דמויות מרתקות ומתח שלא עוצר, הוא מציע חוויה אינטליגנטית ומענגת…
ספר פשע בלי זיקוקים, בלי טוויסט בכל פינת עמוד, ובלי בלש גאון שמציל הכול ברגע.
Antidote to Venom של פרימן ווילס קרופטס הוא רומן שנבנה לאט, כמו מנגנון מדויק, ומתבונן לא רק בפשע אלא גם בנפש שמתפרקת תחת לחץ. זה ספר על אדם רגיל שנדחק לפינה, על רעל שמחלחל הרבה לפני שהוא ננעץ בגוף, ועל בלש שמחזיר לעולם את ההיגיון בשקט, בלי רעש וצלצולים.
אצל צ’וסר, הכנסייה לא שרה מזמורים, היא נוצצת יתר על המידה.
הנזירה מתנהגת כמו ליידי מהחצר המלכותית, הנזיר צד ברבורים במקום חטאים,
ושהקדושה תמתין שנייה בצד.
במאמר החמישי של “Sivi קוראת צ’וסר” אנחנו יורדים ללב הביקורת הכי חדה של הפרולוג:
מה קורה כשהאמונה הופכת למופע יוקרה, והדת מתנהלת כמו עסק.
עולם שמתנהל “כמו שצריך” יודע למחוק אנשים בלי לצעוק. בשלושה ספרים אמריקאיים שונים לכאורה, האלימות אינה פרץ יצרים ואינה תאונה. היא מנגנון מסודר, מוסרי בעיני עצמו, שפועל בשם חלום, בשם אמונה ובשם נימוס. זה מסע בעקבות חברה שמעדיפה לשמור על הסדר גם כשהוא גובה מחיר אנושי נורא.
כשהמערכת לא טועה: שלושה ספרים על אמריקה שמוחקת אנשים מתוך סדר Read Post »
כולם מדברים על Icebreaker. טיקטוק, אינסטגרם, רבי־מכר.
אבל מאחורי ההייפ מסתתר רומן רומנטי ספורטיבי שמתאמץ יותר מדי, נמרח הרבה מדי, ומפספס את מה שיכול היה להיות סיפור קליל ומהנה. רעיון טוב, ביצוע חלש, ופער צורם בין הבטחה למציאות.
האחו החריש את אוזניי של ענת עינהר מתיש את הקורא עד אובדן תחושה.
זהו רומן שמוותר על עלילה לטובת הצטברות זוועות, מנרמל אלימות דרך שפה יפה, ומשאיר את הקורא כלוא בתוך מרחב של השפלה, טירוף ועייפות מוסרית.
לא כל מה שנכתב ביופי ראוי שייכתב.
ארבע נשים, טירה איטלקית, חודש אחד של שמש.
"אפריל הקסום" הוא רומן שמחליף קונפליקט בנועם, ודרמה בהפוגה אסתטית. לא ספר שמטלטל, אלא כזה שמנקה בעדינות את האבק מהחיים. חוויית ספא ספרותית, אלגנטית, וקצת קלה מדי, אבל לפעמים זה בדיוק מה שצריך.
Speak No Evil הוא רומן על אלימות שלא נראית כמו אלימות.
לא על זהות, לא על אמונה, לא על גזענות במובן הצפוי.
אלא על הרגע שבו אמת נאמרת בקול, והעולם סוגר עליה.
רומן על יופי, כסף, ניצול, טראומה היסטורית והמחיר הקיומי של הניסיון להיות מעל הגבול האנושי.
הוא מועמד קבוע לספיר. הממסד מאוהב. הרעיונות גדולים.
אבל משהו עמוק נשבר בדרך בין שפה לאדם.
“ויפה היתה שעה אחת קודם” הוא רומן שמבקש להיות עצום, ונותר עם קורא עייף, מנוכר, וכועס.
סקירה בלי כפפות.
Sex Scandals of Ancient Greece and Rome מבטיח סיפורי זימה מהעת העתיקה, אבל בפועל מפספס את הרעיון הגדול באמת: הגוף לא היה שם בשביל תשוקה אלא בשביל שלטון. במקום תזה על פוליטיקה של כוח, הספר מסתפק ברכילות. מה שנשאר הוא אוסף אנקדוטות שלא הופכות להבנה היסטורית. הקריאה עצמה היא זו שיצרה את התובנה שחסרה בטקסט: בעת העתיקה, הסקס הוא לא הסיפור; הוא המנגנון שהסיפור הפוליטי כותב את עצמו דרכו.
Sex Scandals of Ancient Greece and Rome/ Monica Cyrino Read Post »
"חלום עולם הפוך" הוא לא רומן, הוא סדק. ספר שמפרק את השפה כדי לחשוף את מה שהספרות הישראלית כבר זמן מה מפחדת להודות בו: שיש גבול דק בין עומק לבין אלימות אסתטית. זהו מסע לתוך תודעה מתפוררת, אך גם כתב אישום על ספרות שמבלבלת פירוק עם גדולת רוח ומותירה את הקורא מחוץ למשחק. זה ספר מרשים, אכזרי, חכם ומתסכל. ובעיקר, הוא שואל שאלה שלא נעים לענות עליה: למי ספרות ישראלית כותבת היום, ומה היא שכחה בדרך.
