רצח באוריינט אקספרס הוא אחד הספרים הידועים ביותר של אגתה כריסטי, וגם בקריאה חוזרת ברור למה. העלילה אולי מופרכת, אבל היא בנויה בחכמה, פוארו במיטבו, והרמזים פזורים כך שהקורא באמת יכול להגיע אל הפתרון, אם יסכים לעשות את קפיצת המחשבה הנחוצה. מעבר לחידה, זהו גם ספר שמעלה שאלות חדות על חוק, צדק ועונש.
הספר הראשון בסידרת הרומנים הנפוליטניים כבש אותי לחלוטין: סיפור התבגרות, יריבות וקסם ייחודי ….
שלוש נשים, שלושה סדקים. קובץ סיפורים שנראה מנומס על הכריכה, אך נושך מבפנים. מאיה ערד מפשיטה יחסים, זהויות ומשפחות ומשאירה את הקורא בלי מקום לברוח. לא ספר מנחם; ספר שמחזיר את האמת לגובה העיניים.
הפרשה המסתורית בסטיילס הוא ספר הביכורים של אגתה כריסטי ושל הרקול פוארו, וגם אם הוא פחות הוגן לקורא מתעלומות מאוחרות יותר שלה, הוא עדיין מהנה מאוד. כריסטי כבר יודעת לבנות רצח, לייצר עניין, ולגרום לקורא לרצות להמשיך, גם כשהפתרון נשען יותר מדי על הבלש ופחות על הרמזים שנמסרו בדרך.
רצח רוג'ר אקרויד הוא אחד הספרים המבריקים ביותר של אגתה כריסטי, לא מפני שהעלילה שלו מסובכת במיוחד, אלא מפני שהמבנה שלו גאוני. כריסטי בונה כאן מהלך הטעיה מבריק, שמותיר את הקורא מחפש את הקלף החסר כמעט עד הרגע האחרון.
הספר הראשון בהוצאת תשע נשמות הוא קובץ של שני סיפורים קצרים של סופרים מדרום אמריקה …
מייד אין אמריקה לטינה/ סנטיאגו גמבואה, טרינו מלדונדו Read Post »
"היה לך מזל" הוא תיאור ביוגרפי של עשור בחייה של הסופרת אליס סיבולד, שבגיל 18 נאנסה באופן ברוטלי בזמן שהיתה תלמידת תואר ראשון בסירקיוז…
ז'אק שובירה, מחבר הנובלה העדינה הזו, נולד בשנת 1915, בשנה בה נהרג אביו בחזית, במלחמת העולם הראשונה. הוא, אימו ואחיו בן ה 10 עברו לבית סבתו וסבו. אימו השקועה …
נובלה צנומה ומופתית, עצובה ולטעמי האישית טראגית. קקינה נשואה לטוטו פרימיצ'ריו, רופא קמצן וגס רוח. הם חיים בניכור ובצמצום רב למרות עיסוקו של הבעל. עיסוקיה הבנאליים והיום יומיים של קקינה …
בין העולם וביני הוא מכתב של אב לבן, אבל בפועל זה כתב אישום נגד חלום. לא חלום אישי, אלא החלום האמריקאי עצמו, זה שמבטיח חירות, שוויון וביטחון, ובונה אותם על גוף אחד שמותר לפגוע בו.
טא־נהסי קואטס לא כותב על גזענות כמושג. הוא כותב על הגוף. על גוף שחור שחי בידיעה ברורה: הוא חשוף, הוא פגיע, והוא לעולם לא מוגן באמת.
זה ספר שמסרב לנחם, מסרב להציע תקווה מזויפת, ומסרב לשתף פעולה עם הכוונות הטובות של מי שמעדיפים לא לדעת.
אני אמביוולנטית לגבי הספרים של גרוסמן. את חלקם אני אוהבת, ביחוד את ספרי הנוער שכתב כמו לדוגמא "מישהו לרוץ איתו" או "מומיק" וחלקם ממש לא. הספר הזה היה בסדר…
מאוד הסתקרנתי מהפרק הראשון של הספר, חשבתי אולי היא יצירה ארס פואטית. אבל, אני לא חושבת שהבנתי עד הסוף את הספר שכתב אורין מוריס וחוסר הבנה גורר חוסר הנאה…
