ויקטור וליזל לנדאואר מתחתנים בשנת 1929. הוא יהודי, היא גרמניה, שניהם מבוססים כלכלית (עשירים זה המינוח המתאים יותר במקרה הזה) והם פוגשים את האדריכל ריינר פון אבט שבונה …
כלאדם של פיליפ רות הוא רומן קצר, חד ואכזרי על מה שהגוף עושה לאדם כשהזמן נגמר לאט. בלי נחמה, בלי אידיאליזציה ובלי מסך, רות כותב כאן על זקנה, מחלה, בדידות וחרטה, אבל גם על הפלא העיקש של עצם החיים.
כופר נפשו של הצ'יף האדום הוא מסוג הספרים שגורמים לקורא לתהות איך בדיוק פספס סופר כזה עד עכשיו. או. הנרי מצליח להיות מצחיק עד דמעות, חד חברתית, ונוגע ללב, וכל זה בתוך סיפורים קצרים שלא מבזבזים אף רגע.
גן עדן של ארנסט המינגוויי נראה תחילה כמו פנטזיה של חוף, אלכוהול, עושר ותשוקה, אבל מהר מאוד מתברר שזה ספר על פירוק. פירוק של זוגיות, של זהות מגדרית, של גבריות, ושל האשליה שחיי החופש של העשירים הם באמת חופשיים. זה רומן חושני, חד ומאוד לא תמים.
בינואר השנה, נפל דבר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עולם האימהות עובר טלטלה קשה עד כדי כך שלא ישוב להיות כבעבר: אמהות סיניות טובות מאמהות יהודיות! הסינים שכבשו …
הימנון ללייבוביץ מאת וולטר מ. מילר הבן הוא אחד הרומנים הפוסט־אפוקליפטיים המדכאים והמעניינים שקראתי: עולם שקם אחרי שואה גרעינית, מסדר נזירים המשמר את שרידי הידע האנושי, ואנושות שמתחילה מחדש רק כדי לגלות שהיא אולי לא למדה דבר. זה ספר על דת, מדע, קידמה, זיכרון, מוסר והמעגל האפל שבו האדם בונה את הכלים שמחזירים אותו שוב אל החורבן.
"חדר 411" מתאר את סיפור אהבתם של גבר ואישה לכאורה פרטיקולריים אבל בפועל אוניברסלים. הסיפור מושמע מנקודת מבט של האישה, כשמידי פעם משתרבב לסיפור קולו של הגבר. בעיקר דרך המחוות…
לסכם ספר שב- 155 עמודים קצרים ודחוסים מתאר את עלייתה ונפילתה של המאה ה- 20, תהיה יומרנות ואפילו גם חוצפה. ברור לי שסיכום כזה, אם נכתב, חוטא ליכולות הגאוניות של ….
"איתן פרום", בנוי כסיפור בתוך סיפור והוא נחשב למעין אוטוביוגרפיה הפוכה על חיי הנישואים של וורטון. בקליפת אגוז, "איתן פרום" הוא סיפור אהבה ותשוקה אומללים ובלתי אפשריים בתא משפחתי של איתן…
מבחר מסיפוריו של אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים, שיצירותיו מבטאות את אי-הוודאות הקיומית של האדם בעת-החדשה בעוצמה ובדייקנות שלא פגו עד היום….
"מסעותי עם צ`רלי", הוא לדעתי אחד מהספרים המכוננים שקראתי. הפרקים האחרונים שלו, המתארים את המסע שערך סטיינבק בדרום ארה"ב, השאירו אותי נסערת מעומק השינאה, האלימות והכיעור האנושי שרק החמירו מאז שנכתב הספר….
איאן מקיואן בונה אמת, הורס אותה, ושוב בונה אותה מחדש. כפרה הוא רומן שמעמיד את הקורא מול שאלה עתיקה: האם אפשר לתקן עוול שכבר נכתב בדמו של אחר. זה ספר יפהפה, אכזרי, ומרגיז, שהכפרה בו היא אולי רק חלום ספרותי שאיש אינו יכול לחיות בו באמת.
