רומן משפחתי ענק, שפה עשירה, ודמיון שלא נגמר. “פונטנלה” של מאיר שלו מצייר את משפחת יופה כקרקס מיתולוגי של מייסדים, נכדים ותעלולים פנטסטיים, אבל מתחת ליופי מסתתרת גם אי נוחות מוסרית ועודף שמתחיל לחנוק את הסיפור. זה ספר שמוכיח למה אנשים סוגדים לשלֵו, וגם למה אחרים בורחים ממנו.
הזיפים של לזרוס הוא מסוג הספרים שנראים על הנייר כמעט מסוכנים: רומן אהבה, ארכיאולוגיה, המרד הגדול, וטראומה אישית עמוקה. בפועל, לימור מויאל מחברת את כל אלה לספר חכם, סוחף ומדויק, שבו ההיסטוריה אינה תפאורה, והאהבה אינה קישוט, אלא שני צירים שמזינים זה את זה.
הנבחר מאת ברניס רובנס מספר על ילד פלא שהופך לאדם שבור, על משפחה יהודית שבה האהבה נחנקת תחת שליטה, אשמה והחמצה, ועל חיים שלמים שנרמסים תחת ציפיות שאי־אפשר לעמוד בהן. כתיבה אדירה. חוויית קריאה קשה.
יולנדה הוא רומן אישי ומלוטש על סבתא אחת, זיכרון, זהות והחיפוש אחר שורשים בעולם זר.
ספר חניכה רגיש ונועז שבו משה סקאל כותב את משפחתו, וכותב את עצמו.
לא עלילה, אלא הקשבה. לא גיבורה, אלא הד מדויק ונוגע. כל שיחה היא מראה. כל קול – תהודה. וכל קו מתאר מצייר דמות אחת: אותנו…
פתיחה מסחררת לאחת הסדרות האהובות. בגיל 15 אריה סקודרי, בתו של הקונסוליירי של שיקגו משודכת ללוקה ויטיאלו, מי שיהיה הקאפו די קאפי של ניו יורק. הנישואים נועדו לקשור ברית בין…
נישואי חובה במאפיה: קצבי וקולח, עם יותר עומק בדינמיקת הארגון, אבל דנטה מתנהג בצורה מחפירה כלפי וולנטינה. נקרא מהר, לא “נבלע” בלי מחשבה.
סיפורו של הבעל־שם־טוב כפי שלא שמענו מעולם: דרך עיניה של בתו היחידה, אדל.
רומן היסטורי מרתק שמציב במרכז לא רק את לידתה של החסידות, אלא גם את הנשים שהיו חלק שקט, אך מהותי, מהמהפכה הרוחנית. יוכי ברנדס פורשת עולם עשיר של אמונה, ספק, כאב וגאולה, ומצליחה להפיח חיים בדמותו של הבעש״ט, ברגעי החולשה לא פחות מאשר בגדולתו.
ספר קצר, מוזר, ואולי גם מתסכל בכוונה.
איטלו סבבו מספר על גבר מבוגר, עשיר ומבוסס, שמתאהב בילדה יפה וענייה, נאחז באשליה, מתייסר מוסרית ופיזית ולא ברור אם הוא מחפש אהבה, גאולה, או פשוט הצדקה לעצמו. יש כאן כתיבה מוקפדת, יש מחשבה, אבל קשה להבין למה כל זה נועד. ספר שמותיר שאלה פתוחה יותר מתשובה.
ספר חמוד ביותר. הראשון בסידרה ארוכה של ספרי תעלומה. ניתן לקרוא כל ספר בפני עצמו, אבל כדאי לקרוא אותם לפי הסדר שכן ישנן דמויות שחוזרות ובנוסף הדמות של ג'ורג'י…
היא רצתה להיות גננת. היא קיבלה שיעור מזורז בפרוטקשן, מועדון לילה, וגבר שמחייך יפה מדי בשביל להיות נקי. לחיות את הרגע הוא רומן פשע רומנטי קצבי, עם רגעים אלימים שקשה לנשום בהם, ובעיקר עם שאלה אחת שלא יורדת מהשולחן: כמה מהר אנחנו מוכנים להפוך פושע לנסיך, רק בגלל האהבה.
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
