מערכה ראשונה של ריצ’רד השלישי: שייקספיר בונה נבל כיצירת אמנות. ארבע תמונות שמראות איך שפה הופכת אמת, וגוף נהפך לטיעון.
הנבל כיצירת אמנות: מערכה ראשונה של ריצ'רד השלישי Read Post »
סיפור קצר שמתחיל במילה אחת שמסגירה את המנגנון כולו: אשראי. אנגלי נותן "מקום" למוכר גלויות מקומי, וקורא לזה כבוד. ואז מגיע הדור הבא ומחליף את השפה. לא כבוד, אלא תועלת; לא חברות, אלא גביית חוב. The Book of Honour מצטיין בלחשוף איך קולוניאליזם מתחפש לנדיבות, ומסתיים רגע לפני שהמטבע נשבר ביד.
כמה אפשר לדחוס לספר אחד עד שהוא מפסיק להיות ספר ומתחיל להיות תיקיית דרופבוקס עם תקלות. רוחות עבר מבטיח מותחן, יומן היסטורי ומיסטיקה, אבל במקום עומק הוא מסתבך עם עצמו. וברגע שהיומן מהמאה ה־16 נשמע כמו פוסט מ־2026, האמון נשבר, והעלילה מתפרקת יפה, בדיוק כמו הכריכה.
כולנו מספרים לעצמנו שזקנה היא זמן של חסד, אבל "When the Cranes Fly South" חושף את האמת המלוכלכת: זקנה היא זירה מוסרית אכזרית של הפקעת סמכויות. כששפת הטיפול הופכת ל"אלימות היגיינית", והדבר האחרון שמחזיק אותך בחיים נלקח ממך בשם "טובתך", נותרת רק שאלה אחת: למען מי בעצם נשארים החיים האלה?
סקירה על “קוראים לזה חיים” של אמילי מואטי: כשהטראומה היא הדקדוק של החיים, והסיפור מתפתה לתת לקורא הקלה במקום צדק.
ריצ’רד השלישי מת פעמיים: בבוסוורת’, ואז על הבמה. פוסט אפס לפרויקט שחופר במכניקה של השקר.
שני אנשים עם שבר ושפה שלא מסתדרת עם העולם בונים קרבה כמו תרגום: בניסוי חוזר, בזהירות, בלי מחוות גדולות. ענת לוי כותבת רוך אמיתי, ואז בולמת רגע לפני שהרוך ייבחן עד הסוף.
ביקורת על ספר שמתנהג כמו סטארטאפ בתחילת דרכו: הרבה הבטחות, מעט מוצר, והרבה דיבור מהיר כדי שלא ישאלו שאלות. הכאב של המיליון הראשון לא בכסף, אלא בהעמדות הפנים שבדרך.
עסקה אחת קטנה, ופתאום מתברר מה באמת מחזיק אדם בתוך העולם. שמיסו שולח את פטר שלמיל למכור צל, לקבל כסף שלא נגמר, ואז לגלות שהמחיר האמיתי הוא לא הזהב, אלא ההכרה האנושית.
הצל: או המעשה המופלא בפטר שלמיל/ אדלברט פון שמיסו Read Post »
במאה ה-14 קראו לו "נזיר קבצן", היום כנראה היו קוראים לו "מנהל קשרי לקוחות ב-VIP של הגאולה". 🤝 הכירו את הוברט, האיש שהפריט את האמונה והפך את הכפרה למוצר מדף.
10 Things I Hate About Christmas הוא רומן חג מולד צפוי, חמוד ומודע לעצמו, שמספק בדיוק את מה שהוא מבטיח: עיירה מנצנצת, יריבים במשרד, מתנה אחת מביכה מדי והרבה אווירת הולמרק מחממת לב.
ספר על דימונה, אבל לא על קיפוח.
ספר על זהות, אבל בלי סיסמאות.
סנוב אשכנזי מדימונה של זיו תדהר הוא מסה ספרותית חכמה על מרחב, שפה ומעמד, הכתובה בעברית צלולה ומכבדת, ומצליחה לבקר את הישראליות בלי לצעוק ובלי להתחנף.
זהו ספר שמבין שהחצר הפנימית היא לא נוסטלגיה, אלא זירת אמת.
