רומן שמתחיל בשיברון לב ומסתיים בתחושת ריק. שם פרפרים עפים מבטיח עומק ורגש, אך נלכד בתוך סחיטה רגשית ובדמויות שאיבדו כנפיים. ספר שמבטיח פרפרים ומספק בעיקר קונפטי צבעוני.
זאת המנוחה שלך הוא ספר שהבטיח מסע לגאולה ומסתיים בחניון.
רומן רעיוני עם ניצוצות של סאטירה, שנחנק תחת המילים של עצמו.
כשהגשם נרגע, האנשים מופיעים.
לא מלאכים, לא קדושים, אלא חברה שלמה: אצולה מתקלפת, דת מצוחצחת מדי, והמון שמדבר סוף סוף בקול ברור.
בפרק הזה צ'וסר לא מחנך. הוא מציג.
ואנחנו נלמד דרך הקולות, לא דרך הדרשות.
🏇 סיפורי קנטרברי: הדמויות יוצאות לדרך, חברה שלמה על דרך אחת Read Post »
ספר שהופך את כוס הוויסקי למראה לאומית. שיבר לא כותבת על שתייה, היא כותבת על פחד. על איך אומה שלמה שתתה כדי לא להרגיש, ובדרך הפכה את הטשטוש לאידאולוגיה. זה לא מסע היסטורי, אלא ניתוח אופי. חד, כואב, מדויק. לא נוח. בדיוק בגלל זה חשוב.
ספר שנולד מתוך רצון להחזיר קול לאישה שנמחקה מההיסטוריה, ומזכיר לנו שגיבורות לא נולדות רק במיתוסים, אלא גם ביומנים דהויים ובשורות שקטות. רסיסי לילה מצית את הדמיון, מרגש, אבל גם משאיר טעם של "זה היה יכול להיות הרבה יותר".
לפני שש מאות שנה כתב ג’פרי צ’וסר על עולם עייף מאמונה, מרמה ומכוח. בפרולוג לסיפורי קנטרברי הוא שלח שלושים צליינים לדרך אחת וכל אחד מהם נשמע כמונו היום: מדברים על צדק, מחפשים אמת, ומספרים סיפורים כדי לשרוד.
🏇 המסע יוצא לדרך – הפרולוג של צ'וסר כמראה של אנגליה Read Post »
אלינור דאש לא באמת רוצה להרוג מישהו.
היא רק רוצה סוף־סוף לכתוב את זה כמו שצריך.
מותחן מצחיק, מושחז ומודע לעצמו על סופרת שמגלה שהחיים שלה התחילו להתנהג כמו עלילה רעה.
חורחה סמפרון לא כותב על השואה, הוא כותב מתוך השואה.
הכתיבה או החיים הוא מסע פילוסופי בין שתיקה לשפה, בין הישרדות לעדות. ספר על האדם שניסה לחיות למרות המילים ועל המילים שנשאו את זכר המתים.
מוזיקה לסוף טוב הוא ספר שמחזיר את האמונה בטוב לב האנושי.
רומן שנון, מצחיק ומרפא, על אישה שאיבדה את אהבת חייה ומוצאת אותה שוב, דרך כלב, מוזיקה, ואיש אחד שמצליח לגעת בלב בדיוק כשהיא חשבה שהוא הפסיק לנגן.
אחימאס, רוצח־פילוסוף; גנרל מת; בלש ששב מיפן אל רוסיה שכבר אינה אותה ארץ. מות אכילס הוא תעלומה מתוחכמת של בוריס אקונין, שבה כל פרט מתואם להפליא. אולי להפליא מדי…
מאחורי לשון עדינה ואיפוק גרמני מסתתרת אחת היצירות הנועזות של שטפן צוויג, סיפור אהבה שאסור היה לקרוא לו בשמו. סערת רגשות הוא רומן על תשוקה גברית מושתקת, על השפה ככלא ועל הרגע שבו ההכרה העצמית חזקה מכל פחד.
החוקים של הבנות מאת מיה יסעור הוא ספר התבגרות אוטוביוגרפי המתרחש בפנימייה בשדה בוקר של שנות ה־90. קול נשי חד, מלא תעוזה ופגיעות, על חברות, פחד, וגילוי עצמי…
