אתי החיים משחק הרבה הוא רומן חזק, מרגש וסוחף של דויד גרוסמן על מסע מאוחר אל גולי אוטוק, ועל אישה אחת ששילמה מחיר אכזרי על נאמנותה למתיה ולעקרונותיה. לצד דמות גדולה ורגעים עוצמתיים מאוד, הספר סובל גם מהסברנות מיותרת ומחוסר אמון בקורא.
אשה בורחת מבשורה הוא רומן עם גרעין רגשי חזק מאוד: אם שמנסה לברוח מן האפשרות שבנה ימות. דויד גרוסמן בונה כאן מסע טעון של זיכרון, פחד, מלחמה ואהבה, אך לצד הרגעים החזקים הספר סובל מחזרות, מריחה ודמויות שהולכות ומאבדות אמינות ככל שהוא מתארך.
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
הסיפור של הילדה האבודה חותם את הטטרלוגיה עטורת השבחים, הרומנים הנפוליטניים. בספר האחרון בסידרה, חוזרת פרנטה ….
הספר השלישי בסידרת הרומנים הנפוליטניים מלווה את לִילה ואת אֶלֶנה בעיקר בשנים 1968–1976, מגיל 24 שלהן ועד 32…
הספר השני בסידרת הרומנים הנפוליטניים ממשיך את המסע של שתי החברות לילה ולנו….
הספר הראשון בסידרת הרומנים הנפוליטניים כבש אותי לחלוטין: סיפור התבגרות, יריבות וקסם ייחודי ….
אני אמביוולנטית לגבי הספרים של גרוסמן. את חלקם אני אוהבת, ביחוד את ספרי הנוער שכתב כמו לדוגמא "מישהו לרוץ איתו" או "מומיק" וחלקם ממש לא. הספר הזה היה בסדר…
קלאסיקה ספרותית שנויה במחלוקת: ולדימיר נבוקוב מציג סיפור על מערכת יחסים פוגענית בין גבר מבוגר לנערה צעירה. מאחורי הכתיבה הגאונית מסתתר תיעוד של יחסי כוח מעוותים, יצירה מרהיבה ומסוכנת כאחד, שמעוררת שאלות אתיות קשות על גבולות האמנות
סיפור אהבתו הטארגית של ג'י גטסבי לדייזי בארה"ב של שנות ה-20 במאה ה- 20. סיפור המדגים את המתחים הבין מעמדיים, את האבסורד של השנים העליזות ואת המחיר….
אני כל כך אוהבת את הכתיבה של ג'ון סטיינבק! הוא אחד מהכותבים שאני קוראת את הספרים שלו במשורה שלא יגמרו לי לעולם. הישירות הכנה שלו, התיאורים הנקיים …..
