True Places/ Sonja Yoerg
כשעקרת בית עשירה אוספת ילדת יער בשם חמלה, אבל מאבדת את הבעל, הילדים והקשר למציאות, מתקבל רומן שמעמיד פני עומק ומספק בעיקר תסכול…
כשעקרת בית עשירה אוספת ילדת יער בשם חמלה, אבל מאבדת את הבעל, הילדים והקשר למציאות, מתקבל רומן שמעמיד פני עומק ומספק בעיקר תסכול…
אמנית כושלת נמשכת לגופה הדומה לה שתי טיפות מים, ופותחת מסע פסיכולוגי בין אמנות, טירוף ותהילה. רומן מטריד שמביט בעין קרה על עולם האמנות.
בכריכה של הספר נטען שהסופר כריסטופר אנדרו מתחקה אחר המעבר מהעולם העתיק והעיסוק בגילוי עתידות לפעולות שאנחנו מזהים כיום כניסיונות לאסוף מודיעין אמיתי בניהול פעולות צבאיות. עוד נטען שהוא משרטט…
The Secret World: A History of Intelligence/ Christopher Andrew Read Post »
מחר ניסע ללונה פארק של אילנה ברנשטיין עוסק באם חד־הורית על סף שבירה נפשית וכלכלית, ובשני ילדים שנאלצים לשרוד כמעט בלי הורה מתפקד. למרות כתיבה טכנית חזקה ורעיון פתיחה אפקטיבי, הספר נשחק תחת מונולוג חזרתי ומעיק, ואינו מצליח להפוך את אי הנוחות לעוצמה ספרותית ממשית.
זוג אחד, קיץ אחרון, וים של עייפות וזילזול. “העייפים” מבטיח צלילה אל לב הזיכרון והכאב, אבל במקום דרמה אנושית מציע לקורא סיפור מרוחק, כמעט אכזרי. זהו ספר שמסמן עומק, אך נשאר על פני השטח.
Winter Garden של קריסטין האנה הוא ספר שמבטיח סוד משפחתי גדול ורומן היסטורי על המצור על לנינגרד, אך מתקשה לממש את שני הצירים גם יחד. הדמויות המעיקות והחצי הראשון המייגע מחלישים מאוד את הקריאה, וגם כשהסיפור ההיסטורי מגיע, הוא אינו מצליח לפצות על כך.
העלילה על פניו נראית מעניינת, וולקשטיין, מרצה במכללת ספיר, בן לניצולי שואה שנפטרו, מפוטר מהמכללה בזמן מבצע צבאי בעזה. גם כך אין לימודים בזמן ההפגזות, אבל העובדה שאין …
רומן משפחתי ענק, שפה עשירה, ודמיון שלא נגמר. “פונטנלה” של מאיר שלו מצייר את משפחת יופה כקרקס מיתולוגי של מייסדים, נכדים ותעלולים פנטסטיים, אבל מתחת ליופי מסתתרת גם אי נוחות מוסרית ועודף שמתחיל לחנוק את הסיפור. זה ספר שמוכיח למה אנשים סוגדים לשלֵו, וגם למה אחרים בורחים ממנו.
פרובוקטיבי, גרנדיוזי, ובעיקר פורנוגרפי במסווה של שאלות על חטא, אמונה וגוף. סיירה סימון לוקחת את מושג ה"וידוי" למקום שלא תיארת לעצמך שתגיע אליו, אבל בדרך מאבדת כל עלילה או עומק אמיתי.
ספר קצר, מוזר, ואולי גם מתסכל בכוונה.
איטלו סבבו מספר על גבר מבוגר, עשיר ומבוסס, שמתאהב בילדה יפה וענייה, נאחז באשליה, מתייסר מוסרית ופיזית ולא ברור אם הוא מחפש אהבה, גאולה, או פשוט הצדקה לעצמו. יש כאן כתיבה מוקפדת, יש מחשבה, אבל קשה להבין למה כל זה נועד. ספר שמותיר שאלה פתוחה יותר מתשובה.
אורלי קסטל־בלום יודעת לבעוט, אבל כאן זה בעיטה שלא ממש פוגעת.
"חיי חורף" הוא קובץ סיפורים שמבטיח יותר ממה שהוא מצליח לקיים: יש רגעים חדים, יש הברקות לשוניות, ויש אפילו סיפור אחד שבאמת מצליח להכאיב, אבל רובם נתקעים באמצע הדרך. יותר מדי רעש, פחות מדי דיוק. אכזבה מצד אחת הסופרות החשובות של הספרות הישראלית.
יש ספרים שחושבים שאם הם ימרחו אותך בזוהמה, יצא מזה "ריאליזם חברתי". חשבונות פתוחים של מרטין קוהן הוא בדיוק מהסוג הזה, עד שהוא נזכר באמצע שיש גם דבר כזה מחשבה, לא רק הפרשות. החלק השני מציל משהו, אבל הריח נשאר.