שלוש נובלות, שלושה סודות מהעבר שלא מניחים לדמויות. בואי של אורלי סיגל נע בין טראומה, זוגיות ומשפחה, מהעוצמה המטלטלת של "חממות", דרך המשבר הרגשי של "בואי", ועד ההתגלות המטורפת ב"פס חם". ספר שבו העבר לעולם לא קבור באמת….
הספר מקבץ מסות שנכתבו בין 1919 – 1925 והן כוללות תובנות על העולם הסובב אותנו כשגולת הכותרת היא המסה האחרונה שעוסקת בסיפור הבלשי. יש לצ'אפק דרך יחודית לראות את …
ממוקם בכפר דייג שבאיסלנד, ולס וליירי מציץ לתוך חייהם ונשמתם של תושבי הכפר.
אומנם רצף הסיפורים נובע ממפגש חטוף של קטה עם בני הכפר השונים כשהיא בדרכה על אופניה…
"עשר אגורות" מאת לאוניד פקרובסקי הוא אסופת סיפורים נפלאה, שנכתבה בכישרון נדיר ובחיוניות כובשת. עבורי, פקרובסקי הוא גילוי מרענן, מענג ומלא השראה. פקרובסקי, המשמש כשוער בבניין ברחוב דובנוב בתל אביב…
אהבה, כפירה, יופי וטירוף נפשי. “רעם היופי” הוא לא קובץ סיפורים, אלא מסכת של התפרקות, שבה החלום תמיד מפסיד למציאות.
זנב של שרון קנטור הוא סאטירה קצרה, שנונה, לפעמים קצת מעיקה בסגנון הפארודי שלה, אבל חדה מאוד בהבחנות על תרבות הצריכה, יחסי ציבור, והדרך שבה “פגם” הופך ליתרון שיווקי אם רק אורזים אותו נכון.
בריכה עירונית של אדוה בולה הוא קובץ סיפורים חד ומדויק על החיים העירוניים בתל אביב, על זוגיות, קריירה, בדידות ואשליות קטנות שמכסות על חוסר מימוש עמוק. דרך שש דמויות וסיטואציות לא נוחות, בולה בונה ספרות חזקה, אמפתית וחסרת רחמים.
סיפורים אוקראיניים של ניקולאי גוגול מציגים כבר ביצירות המוקדמות שלו את הכישרון שהפך אותו לאחד מגדולי הסאטיריקנים של הספרות הרוסית. מריבה אבסורדית בין שכנים, זוג קשישים ששוקעים יחד בזקנה, כומר שמסתבך עם מכשפה וגיבור שמסתבך עם דודתו ועם רעיון הנישואין, כולם נבנים אצל גוגול כעולם שבו בני אדם מנפחים זוטות קטנות לממדים גרוטסקיים. זה מצחיק, מוזר ולעיתים גם אפל מאוד, וכבר כאן אפשר לראות את הניצנים של גוגול הגדול.
רביעייה אנגלוסקסית היא אסופה מוצלחת מאוד של סיפורים מאת תומס וולף, כריסטופר מורלי, ג'ק לונדון וה"ג' ולס, שמצליחה להציע גם מנעד סגנוני וגם כמה פגיעות מדויקות מאוד. שני הסיפורים הראשונים טובים מאוד, אבל דווקא שלושת הסיפורים האחרונים, ובעיקר "המקסיקני" ו"ארץ העיוורים", הם אלה שמרימים את הקובץ לדרגה גבוהה באמת. זו אסופה חכמה, מגוונת ומרעננת, שמזכירה כמה כוח עדיין יש לסיפור קצר כשהוא כתוב בלי התחכמויות מיותרות.
רביעייה אנגלוסקסית/ תומס וולף, כריסטופר מורלי, ג'ק לונדון, ה"ג' ולס Read Post »
להרוג את הכלב השני של מארק חלאסקו הוא קובץ סיפורים קשה, חד ואמין מאוד, שמציג את ישראל של שנות החמישים דרך עיניהם של מהגרים רעבים, שיכורים ונואשים. זו ספרות שלא מייפה את הכיעור, את הדלות או את הפתטיות של החלומות, ולכן גם מצליחה לפגוע חזק.
ברכת התנינים של בועז יזרעאלי הוא קובץ סיפורים חד, אירוני ואמין מאוד, שמביט בשולי החברה בלי לייפות ובלי להתיילד. דרך מסוממים, חסרי בית, בטלנים, מועמדים נואשים לעבודה ואנשים שנדחקו אל הקצה, יזרעאלי כותב סיפורים על עליבות, איוולת, הישרדות וסתמיות מודרנית. במיטבו, זה קובץ עוקצני ומדויק שמצליח להיות גם אכזרי וגם חד־ראייה.
„דוקטור מריגולד” של דיקנס הוא נובלה קטנה על חסדים קטנים, ועל משפחה שנבנית בלי ביולוגיה ובלי נאומים.
