המלכה הלבנה/ פליפה גרגורי
המלכה הלבנה, רומן שמוכר ודאות במקום שבו ההיסטוריה השאירה סימני שאלה, ומראה איך שמועה, מיזוגניה וכישוף הופכים למכונת עלילה שמייצרת “אמת” נוחה.
המלכה הלבנה, רומן שמוכר ודאות במקום שבו ההיסטוריה השאירה סימני שאלה, ומראה איך שמועה, מיזוגניה וכישוף הופכים למכונת עלילה שמייצרת “אמת” נוחה.
Honeymoon with Death הוא לא מותחן פסיכולוגי “ערפילי” במובן הטוב. הוא ערפל כשיטה: בלבול שמתחזה למסתורין, דמויות שנוחתות בלי היגיון, ומניעים שנמרחים עד שהקורא מפסיק לפקפק בגיבורה ומתחיל לפקפק בסופרת.
סיפור קצר שמתחיל במילה אחת שמסגירה את המנגנון כולו: אשראי. אנגלי נותן "מקום" למוכר גלויות מקומי, וקורא לזה כבוד. ואז מגיע הדור הבא ומחליף את השפה. לא כבוד, אלא תועלת; לא חברות, אלא גביית חוב. The Book of Honour מצטיין בלחשוף איך קולוניאליזם מתחפש לנדיבות, ומסתיים רגע לפני שהמטבע נשבר ביד.
ספר ריגול אמור לדעת לבחור: אפור מוסרי או רומנטיקה, פרנויה או פנטזיה. הבלונדינית שחזרה מן הכפור רוצה את הכול, ובעיקר רוצה לשחזר הצלחה, אבל במקום זה הוא נתקע באמצע. יש פתיחה מצוינת עם אזיקים, סכנה וקצב שמבטיח, ואז מתחיל הדימום בין זמנים והספר מתעכב עד שהוא מתעייף מעצמו.
עסקה אחת קטנה, ופתאום מתברר מה באמת מחזיק אדם בתוך העולם. שמיסו שולח את פטר שלמיל למכור צל, לקבל כסף שלא נגמר, ואז לגלות שהמחיר האמיתי הוא לא הזהב, אלא ההכרה האנושית.
הצל: או המעשה המופלא בפטר שלמיל/ אדלברט פון שמיסו Read Post »
A Testament to Murder של ויויאן קונרוי הוא ספר בלשי ששם את הדמויות במרכז, לא את התקופה או החברה. עם עלילה חדה, דמויות מרתקות ומתח שלא עוצר, הוא מציע חוויה אינטליגנטית ומענגת…
ספר פשע בלי זיקוקים, בלי טוויסט בכל פינת עמוד, ובלי בלש גאון שמציל הכול ברגע.
Antidote to Venom של פרימן ווילס קרופטס הוא רומן שנבנה לאט, כמו מנגנון מדויק, ומתבונן לא רק בפשע אלא גם בנפש שמתפרקת תחת לחץ. זה ספר על אדם רגיל שנדחק לפינה, על רעל שמחלחל הרבה לפני שהוא ננעץ בגוף, ועל בלש שמחזיר לעולם את ההיגיון בשקט, בלי רעש וצלצולים.
על שקר החן והבל היופי: כשהמדרש מחליף את המשפט
ספרו של חן מרקס מבטיח לחשוף את “הצד האפל” של היופי והכיעור, אבל נעצר רגע לפני שהוא באמת מעז להביט בהם.
מעשה משעמם הוא ספר שמסרב ללטף את הקורא. הוא לא מחפש דרמה, לא מתאמץ לרגש, ובעיקר לא מתנצל על הריקנות שהוא מציב במרכז. קראתי אותו פעמיים, ניסיתי לפגוש את ה’גדולה’ שכולם מדברים עליה, ובמקום זה מצאתי שחיקה, מבוכה מוסרית, ושאלה לא פשוטה: האם טקסט חכם חייב גם לרגש כדי להיות משמעותי?
כולם מדברים על Icebreaker. טיקטוק, אינסטגרם, רבי־מכר.
אבל מאחורי ההייפ מסתתר רומן רומנטי ספורטיבי שמתאמץ יותר מדי, נמרח הרבה מדי, ומפספס את מה שיכול היה להיות סיפור קליל ומהנה. רעיון טוב, ביצוע חלש, ופער צורם בין הבטחה למציאות.
כשהכישוף שלו מפיל על ברכיים את כל מי שסביבו, והיא היחידה שלא מתרשמת, מתברר שמלאך שנפל צריך יותר מכוח על־טבעי כדי לזכות בחירותו. Falling הוא נובלה רומנטית־על־טבעית שמוכיחה שלפעמים מבט נקי אחד חזק מכל קללה.
נובלה שובבה עם שדונית חסרת ביטחון, קורבן שלא מבוהל לשנייה, ועלילה שמתמסרת די מהר לתשוקה יותר מאשר לאימה. חמוד, קליל, ומהנה אם יודעים מראש שזה לא יותר מסוכרייה ליל־כל־קדושים.