בית ליד הים של דבי מקומבר הוא רומן קריא על אובדן, שיקום ואהבה חדשה לאחר אסון קשה. למרות נקודת מוצא חזקה וכמה רגעים נעימים, הדמויות נשארות שטוחות והטיפול הרגשי בסיפור אינו מעמיק כפי שאפשר היה לקוות.
לתוך הלהבות מאת מרדית ויילד הוא הספר השני בסדרת Bridge, ולפחות ברמה אחת מעל הספר הראשון. הסיפור של דארן וונסה קולח ומעניין יותר, הדמויות חביבות יותר, והעלילה לא פוגעת באינטליגנציה של הקוראת.
חברה מפונפנת מגיעה לחווה קפואה ומגלה שהטבע לא מתרשם ממותגים. קנדיס באה להיות ליד אנדי לפני הלידה, נופלת שוב ושוב על השלג, ומסתבכת מיד עם איאן, אחיו של מאק, שנמצא במצב רוח רע כבר שלוש שנים. קומדיה רומנטית מהירה, פרועה, וקורעת מצחוק, אבל עדיין פחות “התפרצות געשית” מהספר הראשון.
פרובוקטיבי, גרנדיוזי, ובעיקר פורנוגרפי במסווה של שאלות על חטא, אמונה וגוף. סיירה סימון לוקחת את מושג ה"וידוי" למקום שלא תיארת לעצמך שתגיע אליו, אבל בדרך מאבדת כל עלילה או עומק אמיתי.
זה מתחיל בגופה של ראש עיר אהוד ומסתיים בפירוק שיטתי של עיירה שלמה. Jed Had to Die הוא לא רומן רומנטי במובן הרגיל, אלא סיפור על שתיקה קולקטיבית, על אלימות שמתקיימת לעיני כולם, ועל המחיר שמשלמים מי שבחרו לא לראות. ההומור הדק והדמויות החדות לא מעלימים את הכאב, אבל כן הופכים את הקריאה לחדה, אנושית ומפתיעה.
הסורגים שבינינו, רומן שמתחיל בהבטחה רומנטית מרגשת, אך מתדרדר לדרמה לא אמינה עם פתרון מהיר מדי וחוסר קתרזיס.
עוד ספר קולח מבית קריסטן אשלי. הוא היה פחות מרגש מ"ההימור" שבו במרכז הספר ישנו קטע עצוב להפליא וכתוב היטב. אבל הצליח להפתיע אותי ….
