The Lilac Bouquet/ Carolyn Brown

כשקראתי את התקציר של הספר הוא היה נראה עם המון פוטנציאל. הפוטנציאל הזה לא מומש בעיניי.

סיפור מריבה בין 3 משפחות שנמשך 60 שנים. למרות שמקום ההתרחשות של האירועים הוא עיירה קטנה בטקסס, בה כולם יודעים הכל על כולם, לב המריבה חסוי ואינו גלוי לתושבי העיירה היקורי, בטקסס.

עתה כשהנכדים, איימי ג'ו ולוגן עומדים להינשא בכנסיה באופן רישמי (כדי להסיר ספקות בעיניין הלגיטימיות של נישואיהם ולשבור את קללת משפחת מייסי, שבה 3 דורות נשים הביאו ילדים מחוץ לנישואים), מריבות העבר והשינאות עולות לפני השטח ונחשפות.

יש בסיפור המריבה גרעין מאוד מעניין, אבל הביצוע כל כך חלש ומשעמם שברוב הספר פיהקתי. הסופרת מתעסקת באירועים יומיומיים קטנים ומשמימים ופיענוח תעלומת המריבה הגדולה שהובילה לניתוק קשה בין המשפחות, לא מעניין מספיק ואפשר ב10 עמודים לסגור את כל הסיפור.

מעבר לכך מדובר בסיפור על אמריקה הלבנה, השמרנית והדתית ולמרות שאנחנו ב 2018, הדעות הקדומות והשמרנות לא פסו מהעולם.

ומה שהפריע לי לא פחות הוא עד כמה העולם הזה הומוגני. מדובר בטקסס, ובכל זאת כמעט אין בספר שחורים, לטינים, אסייתים או כל מורכבות אתנית אחרת. העיירה מוצגת כאילו אמריקה הדרומית נעצרה באיזו פנטזיה לבנה, נוצרית ושמרנית, שבה הכנסייה היא המרכז, החתונה המסורתית היא היעד, וכל מי שסביב שולחן המשפחה נראה פחות או יותר אותו דבר. זה לא שהספר חייב לעסוק בגזע, אבל כשהוא מבקש לייצג קהילה שלמה בדרום ארה״ב, ההיעדר הזה נעשה בולט.

במקום למנף את המודרניות, הדמויות הצעירות גם הן לא בדיוק בבואת הליברליזם: איימי ג'ו מתעקשת על חתונה מסורתית עם כומר, לצורך כך היא צריכה לחסוך כסף ולכן היא עוברת לגור עם סת' בן ה 80 שנזקק לעזרה סיעודית.

היא מאוהבת בלוגן מגיל 16 ושאיפת חייה להינשא לו. למרות שהיא לא נפגשת עימו כל יום כי היא חייה אצל סת' בתקופה הזו, המפגשים שלהם מזכירים לי מפגשים של דודות זקנות ולא של זוג צעירים מאוהבים ומלאי תשוקה. כשהסופרת מנסה פה ושם להכניס איזה ניצוץ ליחסים שלהם זה נקרא כל כך מלאכותי- וחס וחלילה אנחנו לא מדברים פה על סצנות סקס פרועות אלא על נשיקה במצח 🙈 (תראו לי זוג צעירים בני 20 מאוהבים בטירוף וחרמנים כמו ארנבים שמתנהגים כך ).

סבתא של איימי ג'ו גם היא סוג של קוץ בתחת. היא לא רוצה להיפגש עם איימי ג'ו כי היא הלכה לעבוד אצל סת' וגם בגלל שהיא מתעקשת להינשא ללוגן. לוגן הוא הנכד של הנמסיס שלה מלפני 60 שנים. כשלוגן ואיימי מנסים להיפגש לבד אחרי מספר ימים שלא התראו, היא מתייצבת בינהם ונדבקת אליהם, שחס וחלילה הנכדה שלה לא תזכה לקצת סקס במיטה. איפוא נשמע כדבר הזה?

גם לא הבנתי כיצד סת' וסבתא של איימי ג'ו יכולים להיות בני 80. סבתא שלי בת 85 ואני בת 46. כשהייתי בת 20 היא היתה סביבות גיל 60. זה לא הגיוני שהם בני 80 במיוחד לנוכח ציר הזמן של האירועים שקרו להם בסוף שנות העשרה שלהם.

ההורים של לוגן וסבו, זה גם משהו מזעזע. הסב הוא כומר שלא מוכן לסלוח ולשכוח. לא ראיתי דבר כזה מימי חיי, הרי הנצרות מטיפה למאמינים להגיש את הלחי השניה.

אחרי שלוגן התנשק עם איימי ג'ו בבית הקברות בזמן שהיא ממתינה לסת' שיסיים את עיסוקיו שם, הם מוציאים אותו מדירת הכנסיה ומהכנסיה עצמה כך שהוא נאלץ לעבור לכנסיה של איימי ג'ו.

בכלל, נראה שכל הדמויות שם חיות חיי צנע והסתפקות במועט. לא ברור לי בעיירות קטנות בטקסס אין עשירים, עניים ומעמד ביניים כזה שלא נמצא צעד מפת לחם? בכל העיירות הקטנות כולם הולכים לכנסיה או משתתפים בפעילויות שלה? כדי להתחתן בכנסיה באופן לא מפואר צריכים לעבוש 8 שבועות יומם וליל?

וכל השמרנות הזו הצליחה בשלב מסויים לעלות לי על העצבים ולשעמם אותי. מבחינתי ביזבוז זמן משווע. תקראו אם אתם אוהבים את הז'אנר (כן, יש סוג ספרות כזה שעוסק בעיירות קטנות שתושביהן לבנים, משועממים, שמרנים ודתיים במידהנכזו או אחרת).

The Lilac Bouquet/ Carolyn Brown

When I read the synopsis of The Lilac Bouquet, it seemed to have great potential. For me, that potential was never fulfilled.

The novel centers on a feud between three families that has lasted sixty years. Although the story takes place in the small Texas town of Hickory, where everybody knows everything about everybody else, the real reason for the feud has remained hidden from the townspeople.

Now Emmy Jo and Logan are planning to marry in church, partly because Emmy Jo wants to remove any doubt about the legitimacy of their marriage and break the Massey family pattern of three generations of women having children outside marriage. As preparations for the wedding begin, old grudges and old hatred return to the surface.

The family mystery has a genuinely interesting core, but the execution was so weak and dull that I spent much of the book yawning. Brown devotes a great deal of space to small, everyday events, while the mystery behind the feud never becomes interesting enough to justify the amount of time spent on it. The entire story could have been resolved in ten pages.

The book also presents a very white, conservative, and religious version of small-town America. Even though the story is contemporary, prejudice and conservatism are very much alive. Instead of using that tension in an interesting way, the younger characters do not exactly represent a dramatic break with the world around them either.

Emmy Jo insists on having a traditional church wedding with a minister. To save enough money, she moves in with eighty-two-year-old Seth Thomas and works as his home health assistant.

She has been in love with Logan since she was sixteen, and marrying him seems to be the great ambition of her life. Yet even though they don't see each other every day while she lives with Seth, their meetings remind me more of elderly relatives visiting each other than of a young couple passionately in love.

Whenever the author tries to spark something between them, it feels painfully artificial. And I am not talking about wild sex scenes. We are talking about a kiss on the forehead.

Show me a young couple in love who behave like this.

Emmy Jo’s great-grandmother, Tandy, is also something of a pain.

She refuses to see Emmy Jo because she has gone to work for Seth and because she insists on marrying Logan, whose grandfather was Tandy’s nemesis sixty years earlier.

When Logan and Emmy Jo finally try to spend some time alone after not seeing each other for several days, Tandy appears between them and clings to them as if the idea of her great-granddaughter getting even a little privacy might bring civilization to an end.

The older generation in this book drove me mad.

Logan’s parents and grandfather are no better. His grandfather is a minister who seems completely incapable of forgiving or forgetting, which felt especially ironic considering that Christianity spends a great deal of time preaching forgiveness.

After Logan kisses Emmy Jo in the cemetery while she is waiting for Seth to finish what he is doing there, his family throws him out of the church apartment and effectively out of the church itself, forcing him to move to Emmy Jo’s church instead.

More generally, almost everyone in Hickory seems to live a life of austerity and permanent financial anxiety.

Are there no wealthy people, poor people, and ordinary middle-class people in small Texas towns? Does everyone attend church or participate in church activities? Does a modest church wedding really require eight weeks of relentless saving and work?

At some point, all that conservatism started getting on my nerves.

And then it started boring me.

For me, The Lilac Bouquet was a spectacular waste of time.

Read it if this particular kind of small-town fiction works for you — the kind populated by white, bored, conservative, and religious residents carrying family grudges that should probably have died several decades earlier.