וויבי גדלה בתוך עולם של אלכוהול, סמים והתעללות. קלן, גבר בודד עם לב רחב, מציל אותה, אבל גם נשאב לתוך מערכת יחסים שמערערת את כל מה שאנחנו חושבים על אהבה.
ברין גרינווד מציבה מראה ריאליסטית ואכזרית מול חברה שמעדיפה לשפוט במקום להבין.
מאחורי החומה של שדה התעופה במומבי, חיים אלפי אנשים בפחונים, שקופים לעולם. קתרין בו מביטה אליהם בעיניים פקוחות ובלי יומרה לגאול. Behind the Beautiful Forevers הוא עדות חדה, מצמררת, ובלתי נשכחת לעולם שמעדיפים לא לראות.
בין העולם וביני הוא מכתב של אב לבן, אבל בפועל זה כתב אישום נגד חלום. לא חלום אישי, אלא החלום האמריקאי עצמו, זה שמבטיח חירות, שוויון וביטחון, ובונה אותם על גוף אחד שמותר לפגוע בו.
טא־נהסי קואטס לא כותב על גזענות כמושג. הוא כותב על הגוף. על גוף שחור שחי בידיעה ברורה: הוא חשוף, הוא פגיע, והוא לעולם לא מוגן באמת.
זה ספר שמסרב לנחם, מסרב להציע תקווה מזויפת, ומסרב לשתף פעולה עם הכוונות הטובות של מי שמעדיפים לא לדעת.
המחבר סם קווינונס (או משהו כזה תסלחו לי אם עיוותתי את השם) יוצא במסע מחקרי אל לב המאפליה של ההתמכרות האמריקאים להירואין ואופיאטים. במסע מבוסס על ראיונות ….
Dreamland: The True Tale of America's Opiate Epidemic/ Sam Quinones Read Post »
הספר הזה הוא בהחלט פיצוי על כל הנפלים שקראתי בתקופה האחרונה, כולל זוכה הפוליצר All the light we cannot see, שהיה אכזבה רבתית. הספר מתאר את השנים 1937 – 1939 בניו יורק ארצות הברית…..
את הספר "יש ואין" קראתי בעקבות אטרף המינגווי שעשה לי "אדיוס, המינגווי". הספר מתאר את חיו של הארי, המבריח סחורות ובני אדם בין קובה לארה"ב. בשפה פשוטה, דוקרת, חפה ממניירות ….
נערה שחורה, הרה בפעם השנייה מאביה, נאבקת לשרוד במציאות אכזרית של עוני, אלימות והזנחה. "תלחצי" הוא מסע מצמרר של כאב, חלומות ושאלות נוקבות על אחריות החברה וסיבה טובה להוקיר את מה שיש…
